יומן

אתמול חיבקתי אסלה* בפעם הראשונה.  ככה מכל הלב והבטן. כמה שאני שונאת לחבק אסלות, הפעם קיבלתי את זה באהבה.

בכלל הסופ"ש הזה עמד בסימן עייפות, אני לא יודעת אם זה מההורמונים התומכים שקיבלתי או מהתקדמות עצמה. מקווה שזה שילוב של שנהם.

הבטחתי לשרון לא לספור שעות וימים ולנסות לזרום.

זה לא בעיה שאנחנו עם פיבי, אבל שאני לבד זה קצת .. קשה.

אבל אני מתמודדת.

שרון היה מדהים כל הסופ"ש , פיבי בסוג של רגרסיה בגלל הוירוס+ שיניים, היא מתעוררת מלאן פעמים בלילה, ולא מסכימה ללכת לישון, בקיצור עושה לנו דיסקו  לי קצת קשה אז הוא פשוט לקח פיקוד ..

הבוקר , או יותר נכון הלילה פיבי שוב עשתה קצת דיסקו, ובשש קמה סופית (נו טוב הילדה לא הבינה שהזיזו את השעון לשעון חורף) הצלחתי לגרום לה לחזור לישון עד שש וחצי ואז שלחתי את שרון להביא אותה אילנו. כן אני יודעת מנהג רע, אבל לא היה לי פתרון אחר.

הבוקר אני עם קצת בחילה, אבל שומדבר שאי אפשר להתמודד איתו.

שבוע טוב.