תרשמי תרשמי ביומני היקר, דוחק בי שרון.
האמת, כבר אמרתי שאות האם המתעדת בהצטיינות אני כבר לא אקבל.
אז הנה.
פיבי גומלת את עצמה מחיתולים .
היא מראה סימנים של גמילה כבר תקופה מאוד ארוכה, בשיחה שהייתה לי עם הגננת שלה דובר על זה שבפסח מתחילים לעבוד על גמילה בקבוצה שלה. מכוון שפיבי הכי קטנה בקבוצה סיכמנו שניתן לה את הקצב שלה, נראה אם היא בכלל בכיוון. כמה שבועות לפני החופש קנינו לה ישבנון, פיבי גילתה בו עניין בעיקר באגף הטיפוס אבל אחרי כמה פעמים בהם היא צרחה בכל פעם שעזרתי לה להתיישב עליו, פשוט השארתי אותו עומד ליד האסלה,החלטנו לעזוב אותו. ולחכות לחופש פסח.
רגע לפני פסח, וכשי לחג פיבי הביאה מהגן חיידק בטן, בתמורה היא קיבלה מהרופא אנטיביוטיקה לעשרה ימים.
וככה התחיל סיוט שקוראים לו חופשת פסח משולבת עם אנטיביוטיקה.
פיבי כמו פיבי, חכמה כמו שד, בת שנתיים דיי טיפוסית, רק שאי אפשר לשחד אותה או לתחמן אותה. התרופה הזו לא טעימה נקודה.
אז ניסתי למהול במיץ- היא באה עם הבקבוק והודיעה לי שמיץ מקולקל, ניסתי לשחד אותה בשוקולד- עבד חצי פעם, דיברנו על זה, הבינה לגמרי כמה זה חשוב, אבל אין סיכוי.
שלוש פעמים ביום הילדה שלי הפכה לשילוב של עצבנן+אלפקה+ נחש+הודיני.
מלחמה.
ואם כל זה לא הספיק, אז המסכנה קיבלה את כל תופעות הלוואי שיש לתרופה. עשינו חופשי חודשי אצל הרופא, שיחקנו עם מינונים, עם שעות, כלום.על גמילה, אין מה לדבר בכלל, הילדה משלשלת עם חום מקיאה רק תבחרו .
זה היה חופש קשה, היא לא הסכימה להיות עם אף אחד חוץ ממני, וכמו תמיד שהיא חולה, חצי מהזמן היא פשוט הייתה עלי פיזית. הותשתי לגמרי.
תם החופש, תמה האנטיביוטיקה פיבי חוזרת לגן, אני מעדכנת את הצוות על המצב, ומספרת להם שהחלטנו לחכות עם הגמילה עד אחרי הביקורת .
אז אמא ואבא החליטו. אז?
פיבי חוזרת מהגן, שמחה וצוהלת, בגן דיווחו שהיא במצברוח טוב, אין תלונות. בערב שרון קורא לי בואי מהר. אני טסה את כל המדרגות ומה אני רואה? פיבי על ישבנון
שרון סיפר לי שהוא הכין אותה למקלחת היא לבד לקחה את הישבנון הניחה אותו על האסלה ודרשה ממנו להוריד לה חיתול, היא עלתה התיישבה ירדה ועלה כמה פעמים, ואז הוא קרא לי .. אני פשוט שאלתי אותה אם היא רוצה לעשות פיששש
ופיבי – פישששש – וכן הילדה עושה בשירותים.כמה התרגשות.. מחיאות כפיים, ועוד פעם. אחד הדברים שהכי מצאו חן בעינה זה הניגוב...
חשבנו חד פעמי, אבל בוקר אחרי שוב, אמא פיפי, עולה , מורידים חיתול והיא עושה פיששששש..
שרון הלך לגן, וסיפר להם שהיא התחילה לגמול את עצמה, דבקים בחלטה לראות מה תגיד הביקורת החלטנו בשיתוף הצוות להשאיר לה את החיתול, אבל להציע לה ללכת להתפנות, ואכן בסוף היום הגננת סיפרה לנו, ש פיבי לבד באה וביקשה להוריד חיתול..
זהו,
שנתיים וכמעט חודשיים, הילדה הכי קטנה בקבוצה, גומלת את עצמה, בדרך קצת שונה מכולם (שהולכים כבר בלי חיתול, או לא בשלבי גמילה בכלל) אבל בדרך שלה.
נ.ב
ההתרגשות שאחזה בי הייתה רבה, יחד עם הרגשה שזה דיי דבילי להתרגש מזה. אבל בכל זאת, זה שלב דיי משמעותי.