יומן

איש יקר שלי

היום אנחנו חוגגים ארבע שנים , רק ארבע? נדמה שמתמיד אתה ואני יחד. השנה האחרונה הייתה שנה קשה, מכול הבחינות, כאלו בא התסריטאי ובחן אותנו, במה נוכל לעמוד, עד כמה הזוגיות שלנו חזקה. והיא חזקה.

אחרי השנה הזו אני יודעת שאין דבר שלא נוכל לעבור יחד, אני יודעת שהכוח הזוגי שלנו חזק.שהחברות שלנו, שהבסיס שלנו בא לפני הכול...

אני יודעת שזכינו לעוד שנה, גם אם היא הייתה קשה, גם אם עברנו דברים שאני לא מאחלת לאף שונא שלנו..

עברנו.

איש אהוב שלי, אני מאחלת לנו עוד שנים ארוכות יחד, אני מאחלת לנו עוד שנים של אהבה, של חברות ושל כבוד הדדי, שנהיה משפחה גדולה כמו שאנחנו חולמים, שנהיה כולנו בריאים..

אוהבת אותך

אני

עוד כמה ימים ימלאו שנתיים ליום שעזבתי את ת"א. שנתיים .

יש לי יותר שנות ת"א, מכל מקום אחר ולמרות שאני כבר שנתיים לא גרה שם, לא החלפתי כתובת.

להחליף זה להודות באמת. להודות בזה שזהו, זה נגמר, שאני לא חוזרת, שיחד עם כל הטוב שיש בחיים שלי, הפרק הזה נסגר. לא כי נורא רציתי, כי אין ברירה, אין אפשרות לחזור.

אז שנתים אמרתי אני לא באמת פה, ושנתיים חשבתי שאולי נחזור.

הבנתי שלא.

לא הצלחתי לפענח מה יש בה בעיר הזו שמעלה לי את הדופק, מה יש ברחובות שלה שכול פגישת עבודה אני מוצאת את עצמי מסתובבת בהם,וכל כך רוצה לחזור.

אין ספק יש בה משהו אחר בת"א, ואני חושבת שפיבי תגלה את זה , כמו שאני ביום אחד.

מזל טוב עיר, את חוגגת 100 שנה, אני כבר לא תושבת.

החלפתי כתובת , רשמית.

לא היו לזה סימנים מקדמים.

חזרנו מביקור אצל חברה, יש לה ילד בגיל של פיבי, והיא עכשיו באמצע הריון. נפגשנו כבר עשרות פעמים, אני מאוד אוהבת אותה, ופיבי מאוד אוהבת את הבן שלה.

נדהמנו אתמול מה"שיחה" שהתגלגלה ביניהם, מהמשחק המשותף. דיברנו על ההריון שלה, על הלידה הצפויה, על בנים לעומת בנות (הפעם יש לה בת).

כרגיל.

ואז באמבטיה, בין שפיץ אחד למשנו, בין סיבון לחפיפה, נפתח לי ברז הדמעות.

ניסיתי בכל הכוח לעצור אותו

לא הצלחתי.

למזלי פיבי הייתה עסוקה בלשחק, ושהיא כבר שמה לב היא שאלה אם הרטבתי את הפרצוף.

אני יושבת מולה, והיא מדהימה, וחכמה,  וטהורה והכי בעולם ואני בוכה, כי אני רוצה עוד.

הרבה זמן מעיין הדמעות שלי יבש, אני חושבת שזה בא יחד עם הירידה והאיזון ההורמונאלי. השבועות האחרונים עם הטירוף שלהם לא נתנו לי דקה לחושב על זה,

ועכשיו

שהרגיעה הגיע, שהתוצאות של הבדיקות הגיעו , ככה פתאום בתוך אמבטיה.

נורא רציתי גם.

זה לא בא מקנאה, זה לא בא משום מקום של כעס

זה בא ממש כמו פיבי מהמקום הכי טהור, מהרצון הכי חזק.

אני רוצה עוד ילד.