יומן

איש יקר שלי

היום אנחנו חוגגים ארבע שנים , רק ארבע? נדמה שמתמיד אתה ואני יחד. השנה האחרונה הייתה שנה קשה, מכול הבחינות, כאלו בא התסריטאי ובחן אותנו, במה נוכל לעמוד, עד כמה הזוגיות שלנו חזקה. והיא חזקה.

אחרי השנה הזו אני יודעת שאין דבר שלא נוכל לעבור יחד, אני יודעת שהכוח הזוגי שלנו חזק.שהחברות שלנו, שהבסיס שלנו בא לפני הכול...

אני יודעת שזכינו לעוד שנה, גם אם היא הייתה קשה, גם אם עברנו דברים שאני לא מאחלת לאף שונא שלנו..

עברנו.

איש אהוב שלי, אני מאחלת לנו עוד שנים ארוכות יחד, אני מאחלת לנו עוד שנים של אהבה, של חברות ושל כבוד הדדי, שנהיה משפחה גדולה כמו שאנחנו חולמים, שנהיה כולנו בריאים..

אוהבת אותך

אני

אם יש משהו שפיבי לימדה אותי, זה שיש לה את הקצב שלה, את הרצונות שלה, ושאין טעם לנסות להקדים אותה. ככה התחיל גם הסיפור עם הגמילה. על ההתחלה כתבתי כאן,

זה נראה מבטיח, אבל עוד היו לנו עליות ומורדות. מצד אחד היא הלכה לשירותים, מצד שני זה לא היה ממש קבוע.  רכשנו לה סטים של תחתונים, היא לא ממש גילתה בהם עניין, ניסנו חיתולי גמילה, וגילנו שזה דיי בזבוז של כסף ,  חזרנו לחיתולים רגילים, דיברנו על זה המון  קניתי לה את סיר הסירים, וגיליתי שזו טעות חמורה. כי פיבי שכבר התרגלה לישבנון פתאום ביקשה .. סיר. אז מייד שיננו את השם לישבנון של ציונה.

בהתייעצות עם הצוות המטפל שלה החלטנו לא לדחוק בה. אני אמרתי שאני מעדיפה שזה יבוא ממנה, והצוות הסכים. לפני שבועיים זה באמת קרה.

פיבי קמה בבקר והודיעה לנו שהיום היא רוצה  את התחתונים עם הפסים. לא עוד חיתול.

וזהו, בדקתי פעמיים שהיא רצינית, והילדה בשלה. ביקשה קיבלה. אמרנו שלום לחיתולים ברב טקס, ארזנו בתיק המון מכנסים וגם תחתונים (היא בחרה), חיתול אחד לשנת צהרים והופ.. הלכנו לגן.

הכנתי את עצמי נפשית לניגובים.

בימים הראשונים היא פספסה, בגן פחות בבית יותר, פיפי פחות. פשוט מזכירים לה כל איזה חצי שעה, ואז הולכים לשירותים. כי לפעמים היא כל כך שקועה במשהו אחר. עם הקקי לקח יותר זמן, אבל גם אותו היא הפסיקה לפספס. נרשמו שתי תקריות בהם היא עשה  בכוונה פיפי , זה קרה תוך כדי ויכוח עם שרון ואיתי (כל פעם בנפרד), מה אני אגיד, גורים זה גורים.. הזכיר לי את גורי הכלבים שעושים דווקא פיפי על השטיח שאת הכי אוהבת. בשונה מהתנהגות עם גורי כלבים, אנחנו פשוט לקחנו נשימה ארוכה, והתעלמנו. הפספוסים הלכו ונעלמו, הקפדנו כל הזמן לחזק אותה, לא בפרסים אלא במילים חיבוקים, שרון המציא איתה ביחד שירים..

זה אחרי שבוע ושלושה ימים היא לא פספסה כלום, לא בגן לא בבית. מאז פרט לתקרית וחצי (באחת מהן היא לא הצליחה לצאת מהבריכה בחצר וברח לה קיקי..) הילדה לא מפספסת יותר.. ולא רק זה, היא גם קמה יבשה מהשינה.

בהתייעצות עם הצוות שלה החלטנו לנסות לגמול אותה כבר גם מחיתול בשינה, נראה איך זה ילך.

תובנות ומסקנות

·         לזרום עם הילדה- כמה ימים לפני שפיבי גמלה את עצמה, הייתה לי שיחה בגינה ובה הודיעו לי האמהות שאני  חייבת  לגמול אותה.לא חייבים כלום, שזה בא ממנה זה הולך בקלות. אני לא חושבת שזה עניין של גיל, אלא של קצב פנימי.

·        פיפיפרס (מנהג של תגמול חיובי על עשייה בשירותים) זה נחמד, אנחנו השתמשנו בהתחלה , וגם אז הקפדנו רק על מדבקות, תכלס- חיבוק ומילה טובה שווים הרבה יותר

·        לא צריך עזרים טקטים , סירי פלא מנגנים, ספרים, קלטות, אצלנו הספר רק עשה בלגן..

·        לדבר על זה לדבר על זה ולדבר על זה

·        סבלנות! זה לוקח זמן, וכולם עוברים את זה.

·        לא לשכוח להציע לשירותים לפני כל פעם שהולכים לאנשהו.