יומן

אמא שלי שתחייה עושה עוד חלק במהפך שלה. לקח לי כמה דקות טובות להבין על מה היא מדברת בכלל. ועל מנת לקצר את הסיפור (עדכונים בקטנה) אני רק אכריז שאמא שלי הודיעה לי שאם אני רוצה היא תבוא איתי לחדר לידה כי היא "מרגיעה" .

אמא שלי .. אפשר להגיד עליה המון דברים טובים, אבל מרגיעה היא לא.

אבל המהפך..

תחשבו על זה שבתחילת ההיריון כי כמעט חטפה שבץ מזה שסיפרתי לה בכלל.. לא רצתה לדעת כלום, התקדמה להתעניין ולשאול שאלות (גם שהם הפחידו אותה מוות) ואמרה כל הזמן שנתקשר אליה שהכול יגמר בשלום .. אמא שלי שלא יכולה לראות תמונה של אולטראסונד, שדם זה ממש לא בשבילה (תהרגו אותי היא ילדה וגידלה 4 ילדים ) רוצה לבוא איתי לחדר לידה..

J

שהבנתי קיבלתי את השוק. אח"כ אמרתי לה שבחדר לידה יהיה איתי רק שרון, כי הוא היחידי שבאמת מסוגל להרגיע אותי.

לא אמרתי לה שרק המחשבה שלה עומדת לי על הראש ואומרת לי שהיא לא צעקה גם שילדה את אחי במשקל של למעלה מ 4.5 ק"ג   ובכלל הריון זה לא כזה סיפור עושה לי פרצוף של קריז..

עוד שבוע עבר.

באמת, עם התקדמות ההיריון כמו שאני שמה לב לעצמי, אין לי כוחות יותר.

אין לי סבלנות

זה היה עוד שבוע של פתיל יחסית קצר.

הבריקסטונים באים והולכים , הבטן שלי יורדת ולפעמים בשביל לשבת אני מוצאת את עצמי מרימה אותה פיזית , כמו כרס של משהו ששתה יותר מידי בירה בחיים שלו..

השבוע נקנו הדברים האחרונים לעוללית הצפויה. שרון נסע עם אמא שלו לעשות את החלק שלה בקניה , והיה אמור להשגיח עליה שלא תבזבז הון עתק, ולא תביא ורוד...

בתמורה הוא כל כך התלהב מהדברים שלא התאפק וקנה גם הוא(כולל מכנס ורוד ! להגנתו הוא טוען שזה אמור להתאים לביגוד קיים ).

המסכן גם העיז להביא את זה הביתה במקום להשאיר אצל אמא שלו שתכבס , ונפל בדיוק על התקפת הורמונים שלי L

כל הקטע הזה של דברים אצל ההורים התחיל אצלי מתוך מחשבה שאוטוטו אנחנו עוברים דירה , וה"אהבה" שלי לדירה הנוכחית. לא משנה שכבר ברור לי, שלמרות כל מה שרציתי לכאן נחזור מהבית חולים, עדיין אני מסרבת להכניס שומדבר . ולמרות שאני יודעת שנשהה פה תקופה קצרה, ואז נעבור להורים שלי עדיין ..קשה לי להסביר, אולי זה ההדחקה שלי שהנה זה קורה. אני רוצה לבוא מהבית חולים ואז לראות פה את הדברים. לא קודם. צפוף לי גם ככה.

האמת שהשבוע תם לו הדד ליין האחרון ש"הפריד" ביני לבין הלידה, ואני לא מדברת על שבועות הריון אלא על המבחן האחרון.

אני יודעת שאני עוד אשב עם עצמי ואסכם 7 שנות לימוד, 7 שנות מאבק.. עכשיו מה שנותר לי מחובותיי (אלא אם כן תהיה הפתעה מאודדד גדולה) זה לכתוב עוד עבודה סמינריונית אחת, אותה אני כבר יודעת אני יעשה בין החלפת חיתול לחיפוש אחרי מוצץ..

המבחן עצמו היה לי רע, סימבולי כמו המבחן הראשון שלי? לא יודעת לדעתי עברתי רק שזה הורס לי את הממוצע שעבדתי עליו כל כך קשה, ומשום מה זה לא נראה חשוב עכשיו.

המבחן מסמל את הסוף של התקופה, אמרתי שאני לא מוכנה ללדת לפני שאני מסיימת את המבחנים, אז הנה הם הסתיימו, זה אומר שאני מוכנה ללדת?

לא יודעת.

מבחינת הרופא שלי זה יכול לקרות כל רגע, מעכשיו ועד עוד שבועיים בערך , מבחינתי מיציתי את ההיריון כבר לפני חצי שנה בערך.

אני כל הזמן אומרת יו עוד מעט אני לא אהיה יותר בהריון, וכולם אומרים לי אבל תהיי אמא.. נכון וזה לא סוד שאני לא אוהבת להיות בהריון, אני בונה על זה שאני אשכח כמו כולן את הכול.. יותר נכון שרון בונה על זהJ

זהו חודש פברואר התחיל, זה גם ככה חודש של חגיגות אצלנו, נראה לאיזו  תחליט העוללית הצפויה להצטרף, או שמא היא תפתח יום משל עצמה.

ומשהו שגולש שבוע ..

מכוון שמאסתי בשיחות הסרק שהחלו פתאום(מה שלומך? איפו את? ), הקלטתי הודעה על התא הקולי של הנייד שלי (בבית ביטלנו אותו מזמן).

שלום זו רוי, לא עוד לא ילדתי, שאני אלד אני מבטיחה להודיע לכולם, סביר להניח שאני בפעם האלף בשירותים או פשוט לא יכולה להגיע לטלפון, אז או שתתאפקו או שתשאירו הודעה.. ואין טעם להתקשר לשרון הוא יגיד לכם את אותו דבר...

מבטיחה להביא תגובות על זה..

התחלתי את השבוע הזה דיי רע, חצי מצוננת שזה אומר נחיר אחד סתום, וחלק אחד של הגרון כואב.. השילוב הקטלני של הריון + סוכרת הריון מנע ממני את הפקל הקבוע שלי בתחומים האלו (ארכיניצה+ פרופוליס) כך שדיי נותרתי סמרטוט. לא הייתי  סגורה לגבי מקור הבעיה האם זו הפריחה המוקדמת (הטבע השתגע) של השיח בחצר או שאני כמו כולם גם אני עם השפעת...

שלושה ימים כאלו וזה נעלם, הסברה שזה השיח ניצחה.