יומן

תשמע, אולי אתה באמת צודק, ביקשתי מתנה ליומלדת לא אמרתי עברי, לועזי, לא הייתי  ממש ספציפית.

כן אני יודעת כבר השמצתי אותך פה.

כזו אני סיפוקים מידיים, עד שאני סוף סוף מבקשת מתנות.

ואני לא ספציפית,

אני מתאכזבת.

אז בוא נתחיל מסליחה, צ'טערת תן לי להיות קצת יותר קונקרטית הפעם...

אני רוצה לראות דופק, כן הדבר המהבהב הזה על המסך שמבשר שחלוקת התאים הזו הופכת למשהו אנושי.

אני רוצה הריון נורמלי, תקין, בלי דרמות, רופאים, דימומים...

כזה שבסופו של דבר פיבי תהפוך לבת הבכורה, הגדולה שלנו.

ואני לא לבד,

אתה יודע שפיבי מסתובבת מתחילת החודש וצועקת תינוק כל הזמן.. אז אני פונה אל הלב שלך...

זהו יקירי,

אני יודעת שהיומולדת העבירי שלי אוטוטו בדלת, כן אני מתארת לעצמי שיהיה לך קצת קשה לתאם לי פגישה עם הרופא בגלל החגים, אז הנה תראה אני לא קטנונית....

אני רוצה לראות דופק, ואני אחשיב את זה כמתנת יומולדת.

שלך

רוי.

נ.ב

פס ועוד אחד בהיר על מקל, הבהירו לי הבוקר את מה שחשדתי בו כל השבוע. את התמימות והנאיביות של "היי יש לי פס", קצת איבדתי ויש לי את כל הסיבות בעולם

אז הפעם אני הולכת בקטנה, צעד צעד, יום ראשון נלך לעשות בטא,נקבע לרופא.. עכשיו אני משתדלת לא לתת לפחד לשלוט.

ואו כמה שיש לי לעדכן

זה לא פוסט אחד

אני חייבת פה רשימה גדולה..

השבוע בסימן זמנים.

ממה להתחיל?

מזה שהיום חלפו חמישה חודשים מהלידה ואני עדיין עומדת ואומרת וואלה הדבר המדהים הזה שלי? ועכשיו שקראתי את הסיפור הדמעות שלי... הן זורמות.

אז חמישה חודשים אני אמא. זה לא קל, למרות שלכולם מבחוץ זה נראה הכי טבעי בעולם, אני עוד מתמודדת עם משברונים קטנים, ועם ימים בהם אני חושבת על מה היה לפני...

וזה לא פשוט הקטע הזה של ילדים , אבל ברגעי משבר יש לפיבי את החוש הזה לעשות משהו קטן שהופך אותי מבפנים וקורע אותי מצחוק....

מזה שבסוף השבוע חגגנו שנתיים ולמרות ששרון חולה, והמצברוח שלי לא היה משהו בכלל , והתוכניות שונו חגגנו בארוחה חגיגית ופינקניק ביער רק אני והוא? וקיבלתי מתנות מדהימות ששוב גורמות לי לדעת שלא משנה שדברים משתנים, ולא משנה שלפעמים העייפות הורסת כל חלקה טובה, ולא משנה שיש ימים שלמים שהעבודה גוזלת כל חלקת שפיות בנו..

עדיין, אנחנו אוהבים כמו ביום ההוא..

מזה שתאומת נפשי חזרה ,בסימבוליות מדהימה, שנתיים אחרי החתונה שלי  הערב האחרון בו נפגשנו  , שנתיים של מכתבים (שלי) התחמקויות (שלה) שיחות מסנג'ר קטועות  ודאגות הדדיות.

היא שבה .

וסיפרה על המשבר הענק, על הדיכאון , על הניתוק מהעולם, על המחשבות שלא הרפו... על הקריסה של הגוף שקרס אחרי הנפש, על הנקודה בה הבינה שזה להיות או לחדול.

והיא בחרה להיות.

על זה שעכשיו היא מטפסת שוב במעלה ההר. שיחה של שעות בין גלים וים, שיחה של המון דמעות.  ואני שם איתה יודעת שאני לא אתן לה לחדול.

מזה שהחלטתי לצאת לדרך חדשה לבד, ואני מתמודדת עם ערמה של קשיים, ערמה של פחדים ענן אי ודעות אבל תחושה שזו הדרך הנכונה?

מזה שאני כל כך רוצה לכתוב כל כך הרבה פעמים אבל לא מוצאת מילים?

כל שורה פה זה פוסט, כל מילה פותחת כל כך הרבה דלתות אצלי

ואני?

אני לא מצליחה לשבת ולהוציא הכל.

זה היה מסע קצת מטורף..

אני אישית לא הייתי  מוציאה כאלו סכומים על כאלו מוצרים אבל מסתבר שילב היא רשת מאוד פופולארית בקרב קרובים וחברים , וכמו שחברותי אמרו לי אל תקני כלום לפני כי תקבלי המון תלושים . כך מצאנו עצמנו שלושתנו, שרון ופיבי ואני בחנות שילב הקרובה למקום מגורנו.

 אני חייבת לציין כי קדם לכך סיור מקדים  באתר האינטרנט ובסניף של שילב בקניון אילון, בהם סומנו  המטרות אך לצערנו היה חסר להם חלקים ואנחנו באנו לקניה גדולה לא בתשלומים..

ככה שיצאנו למשימה שוב , לא לפני שהתקשרתי לבדוק טלפונית שיש להם את הפריטים ה"גדולים" שרצינו. בכל זאת לא בכל יום אנחנו יוצאים למסע שכזה.

ממש כמו בסרטים, נכנסו לחנות אמרנו  שלום למוכרת הסברנו לה שיש לנו סכום מאוד נאה ושתביא דברים .. קודם ביקשנו את הדברים שידענו שרצינו, אחר כך שרון פשוט לקח סלסלה והעמסנו. כמו שני ילדים (הילדה האמיתית דרך אגב שכבה לה בעגלה ,אטרקציה למוכרות שהתפעלו ממנה קשות  ).

קנינו לה דברים מדהימים במחירים שערורייתיים, צחקנו בדרך שאלו לא צעצועים אלא "תומכי התפתחות.. " אנחנו התפתחנו דיי יפה בלי חצי מזה, אבל נעזוב.

להלן רשימה חלקית – אל תיבהלו מהמחירים להרגעת המצפון הלאומי יאמר שאלו מתנות שפיבי קיבלה, ובניגוד לכל הכסף שהלך ישר לכסות את האוברדרפט (אבל הסכום נרשם בשביל שנוכל לסגור לה אותו ברגע שיהיה לנו קצת כסף) המטרה הייתה קנייה של דברים עבורה למרות שיש להם גם דברים לאמהות. בחיים לא ההינו חושבים להוציא על דברים כאלו כל כך הרבה כסף,אבל שוב, אם כבר אז כבר..

אז מה יש לפיבי ?

אז לפיבי יש מהיום אוניברסיטה משכוללת (כמובן שזה יהיה קשור לים. אי טרופי מעכשיו  ), קשת פעילות למיטה, שלל פעלולני חושים  לקשת ולאוניברסיטה ולטרמפולינה החדשה שקיבלנו שבוע שעבר, ועוד מתקן לעגלה(שהוא ליותר גדולים אבל חלקים ממנו אפשר לחבר לאוניברסיטה כבר עכשיו ), ועוד תיבת ניגנה למובייל שקיבלנו בירושה בלי התיבה (אל דאגה חדש כבר קיבלנו, עכשיו פשוט יהיה אחד ללול שלא עובד על קפיץ) בקיצור המון דברים.

אני שמחה שקיבלנו את זה בתלושים ולא בכסף, חזרנו הביתה עם שקית ענקית של מתנות לילדה, וזה עושה טוב, כי באמת כרגע שאר המתנות שלה נלקחו כהלוואה לאבא ואמא..