יומן גמ"ל חוזר
מי היה מאמין שאני אניק, באמת, בהריון אמרתי אולי, אחרי הלידה נתנו לי שלושה חודשים.. והנה אני, 14 חודשים של אמא מניקה, מתוכם כמעט 10 גם שאבתי...
כמו תמיד גם פה זה לא נולד ממניע אידאולוגי, אמא אדמה או חיבור מדהים בין האם לילד.. זה משהו שעבדתי עליו כי היה לי חשוב שיקרה, אבל מעבר לזה, עם הזמן זה נראה לי הרבה יותר פשוט מאשר להתחיל להכין בקבוקים, וגם נודה, יותר משתלם כלכלית.
ההחלטה לגמול את פיבי התחילה להתגבש סביב ימולדת שנה שלה, הנשיכות שלה הכאיבו לי, ההנקה הפכה לפחות נעימה והידיעה שלי שהיא כבר שולטת ומבוססת ברזי המוצקים עשתה את זה קל יותר. מקריאת חומר ושיחה עם חברות החלטנו להוריד את ההנקה בלילה.
ל 10 ימים שלמים נדמה היה שאני לא אצטרך לגמול אותה כי היא גמלה את עצמה לבד, אבל אז הגיע השרשרת של המחלות של כולנו ולא רק שהיא חזרה לינוק בלילה, היא גם הוסיפה לעצמה קימות.
אז חיכינו לזמן המתאים, זמן בו שרון פחות לחוץ בעבדה ויוכל לקום בלילה , ואני אדע שהוא לא נרדם על הכביש ביום.
ההחלטה נפלה על פסח. הנה היומן גמילה שלנו, נכון אנחנו באמצע תהליך ועוד לא בסוף, אבל אני מרגישה שהיומן הזה מיצה את עצמו, עכשיו זו התמודדות חדשה. השלב הבא יהיה צימצום ההנקות של לפני השינה וזו של הבוקר שגם ככה לא קבוע, והתמודדות עם הדילמה של בקבוק סימילאק במקום כן או לא.
אז קבלו..
לילה 1
שעתיים וחצי.
זה מה שלקח לפיבי בשביל להפסיק לצרוח ולחזור לישון.בלי ציצי, בלי אמא... לא כי אמא לא פה, אלא כי אמא החליטה שדיי, מספיק. הגיע הזמן לאכול אוכל של גדולים, והגיע עוד יותר הזמן להפסיק לאכול בלילה.
ולא זה לא היה קל
לא רק בגללה, גם בגללי.
שרון היה צריך להיות נוקשה גם איתי, כמעט ונשברתי.
נראה מה יהיה לנו הלילה. אני מקווה שזה יהיה בקלות ובמהירות כי פיבי תופסת יפה.
לילה 2
נדמה שיש שיפור, 4:30 התעוררות. שרון ניגש אליה, ומנסה להרגיע אותה. מה שהופך לשעתיים של on-off של בכי. הפעם אנחנו יותר מתואמים. או בעברית אני שותקת. ברבע ל 6 שנקבעה כשעה בה אפשר לינוק אנחנו מקבלים החלטה למשוך אותה עוד קצת שלא תעשה את ההקשר של לקום בארבע ולבכות עד שש..
הלך לא רע.
בשבע היא קמה.
לילה 3
זה היה יום דיי עמוס, ודיי חסר שינה לפיבי מה שעשוי לרמוז על השיפור, פיבי הלכה לישון מאוחר יחסית אחרי השתתפות דיי פעילה בליל הסדר ויום שאת מרביתו היא בילתה בנישנוש...
ב4:40 היא פלטה זעקת שבר, ספק כאב ספק בהלה, שרון ניגש, והרגיע אותה, לקח לו משהו כמו חצי שעה לחזור למיטה. פיבי נרדמה. בעשרה לשש היא התעוררה, ואני קמתי הנקתי אותה. קמנו כולנו בתשע.
לילה 4:
זה מתקצר, פיבי מתעוררת קלות, שרון עושה לה ששש.. והיא חוזרת לישון
לילה 5 :
משהו ממש הציק לה בלילה, שרון קם אליה כמה פעמים, הקטע הטוב בסיפור שאני פחות נדרכת ופחות מתעוררת, קצת מים הרבה חיבוק והיא חזרה לישון, ברור לנו שזה לא פינוק אלא משהו מציק.
לילה 6
או שזה הים, או שזה ההרגל אבל דממההההה
פיבי ישנה לילה שלם.
ששש...
לילה 7
שקוראים למרפי הוא בא...
הלילה פיבי לא רק שלא ישנה אלא הקיאה את נשמתה, שילוב של יותר מידי אוכל לפני השינה, ככה זה ששתי סבתות נמצאות באותה ארוחה. הלילה זו הפעם הראשונה שאני קמתי אליה מאז שהתחלנו את הגמ"ל, זה לא פשוט קומבינציה של ילדה מקיאה שרוצה ציצי, אבל החלטה זו החלטה. היא הבינה שאמא תעזור לה לחזור לישון, אבל שציצי לא יהיה פה.
ארבע קימות, שלוש הקאות ושני מיים...
זהו, אני מפסיקה עם היומן הזה, אנחנו נכנסים לסוג של תרגולת לילה, פיבי בתמורה מנצלת את העובדה שאני איתה בבקר ויונקת יותר, אני יודעת שביום ראשון היא תחזור לגן, ואז נתמודד עם זה שוב.
חג חירות שמח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
