Korki's :)

היא עומדת לבדה על שפת התחנה, מחכה לרכבת בקור של תחילת החורף..

מקיפים אותה עשרות אנשים, ועדיין היא מרגישה לבד.

העיניים לא נעצמות אף לרגע,

האישונים גדלים מעייפות,

המחשבות עליו לא מפסיקות לא לשניה אחת.

סיגריה אחרי סיגריה בידיה הדקות שרועדות ומאבדות את האחיזה,

הסיגריה מתלקחת והיא דורכת על הבדיל הקטן שהוא זכר לעצב מתמשך.

והרכבת מגיעה, אבל היא מתיישבת על ספסל בזמן שכולם ממהרים לעלות.

וכשהרכבת עוזבת, נותרת ההרגשה החנוקה של ההחמצה. 

ועכשיו? היא באמת לבד.

הזמן עבר כל כך מהר, יותר מדיי מהר.

אפשר עוד להזכר בהם מתחבקים על הגג 

משתזפים בשמש החמה ...

ועם כל זיכרון, דימעה.

וכל דמעה שנעלמת ונשכחת, גם המחשבות נאבדות.

"נו מילא.. Fuck it " .. היא מכבה עוד סיגריה ומנגבת את הדמעות.

וכשהשיר נגמר, היא מורידה את האוזניות ועולה לרכבת.