אני שווה.

שבורה , לא יכולה לומר עוד מילה

אני לא יודעת אם זה בגללך , או אם זה בגגללי ?

בגלל שאני לא מקבלת את עצמי , לא שלמה עם מי שאני..

הקול בראש שאומר לי שאני לא שווה , שאני מכוערת ..

שאף אחד לא יוכל לאהוב יצור , כמוני ..

כולם אומרים לי שזה לא נכון ,

שאני מקסימה , מדהימה , יפה .

ואני מנסה , מנסה לקבל מחמאה , אבל לא מצליחה

לא מצליחה להחמיא לעצמי , רואה פשוט כלום ..

הצל של עצמי שמשתקף במראה , ריק מכל הבעה .

הדמעה שזולגת על פניי , עושה את דרכה מטה ,

ואחריה עוד אחת , ועוד אחת , הן לא עוצרות לעולם .

הן מתישות אותי , לוקחות את כל כוחי ,

מרגישה כה חלשה,  עומדת מול המראה , ללא כל הגנה .

הגנה מפניי עצמי , מפני חוסר הביטחון שעומד כאן מולי ומביט לעברי, דרכי.

והנה אתה מגיע , חושבת שאולי אותי תציל ..

מתחילה אותך להכיר , להתאהב ,

חושבת שמצאתי מישהו שבאמת אותי אוהב ,

אך בסוף עזבת , ואותי לבד השארת .

ושוב , חזרתי לאותה הנקודה ,

אבל כניראה  שזה לא בגללך .

זאת אני , ששונאת את עצמי ,

יותר מאשר שונאת אותך .

זאת אני שלא יודעת איך לאהוב ..

אותי , את עצמי .

זה לא משנה כמה חברות שלי מנסות לחזק , לעזור ולתמוך

לשניה אחת זה עוזר , זה מחזק

אבל שניה אחרת הדמעות חוזרות את העיינים להציף .

אני יודעת , שזאת אני אשמה .

שאם אני רוצה שמשהו ישתנה ,

אני צריכה להתחיל  להילחם ,

קודם כל בעצמי ,

להוכיח שאני יכולה להתחזק ,

להתנתק מהכל , להתחיל מחדש .

אם קצת עזרה ,  

אבנה את עצמי  , אך גם הוריד לבנה אחר לבנה שבניתי מסביב לליבי ..

עד שמול המראה אני אעמוד , ולא יראה עוד צל , לא עוד.

אני אראה את עצמי , עומדת איתנה, מול המראה ,

לגמרי עירומה , אך מלאה בתחושות , ברגשות .

תחושות חיוביות , שממלאות את עיני דמעות ,

דמעות של אושר , שממשיכות לרדת מטה ,

אחת , ועוד אחת ועוד אחת.

עכשיו אני מרגישה מוכנה לאהוב ,

לאהוב באמת , גם אותי וגם אותך .

ולהרגיש שאני באמת ראויה .

שאני באמת שווה .

:)