יש לי מישקפים שהם אך ורק למחשב, נהיגה בלילה ולשיעורים חשוכים בהם אני לומדת עם שקופיות. ניקיתי אותן עכשיו עם נייר טואלט שיש עליו ציורים של לברדורים ונשארו סיבים על הזכוכית. עכשיו יש לי חלקיקיי כלבלבים על המשקפיים.
מיצי עזבה את י-ם וחזרה לחיפה. היא לא סיימה את התואר, אבל החליטה שנשבר לה. כנראה שלעשות תואר ראשון ב-5 שנים נמאס באיזה שהוא שלב והיא החליטה ללכת.
כמה אתם נותנים לזה שגם אני לא מסיימת השנה את התואר, לא עוזבת את י-ם ונשארת פה לנצח? לכודה בלופ של פאקינג בי. איי אחד?
רק שלי יש מוטיבציה. יש לי מטרה, קוראים לה כבשים מפליצות בניו זילנד. רק בגלל זה אני אעשה הכל בשביל לסגור את התואר הזה, אפילו אם יהיה לי ממוצע של 75 (ויהיה לי).
אויי, איך שאני יודעת לגלוש למקומות שלא קשורים בעליל- האם ציינתי שאני " דופקת" בשיטתיות כרגע חבילת עוגיות של אוריאו?
בכל אופן, לפני שהיא עזבה, חברה של מיצי הציעה שנעשה לה מסיבת פרידה. לי לא הייתה בעיה עם זה, והארגון נפל על החברה שלה. בסוף נקבע שנשב במולאן (בעעעעעע) ונשתה משהו. היינו, ידיד של מיצי, חבר שלו מהעבודה, איזה שותפה לשעבר שלה, החברה שלה ואני. באופן כללי, אני ממש לא אוהבת את המולאן, אבל היה נחמד. החברות של מיצי השתכרו מכוסית מרלו, רקדו והשתוללו ברחובות. החבר ההוא שלה מהעבודה חיקה את איך שהן רוקדות וכולנו התפוצצנו מצחוק. אני שתיתי לונג איילנד אייס תה שגרם לי לפשיטת רגל.
היה ממש כיף- זה היה לפני שהחברה של מיצי רצתה את הידיד, שהעיף אותה לכל הרוחות בצורה מסריחה ביותר ושמיצי רבה איתו באופן כ"כ הרסני, שהם לא מדברים היום - אבל היה גם מאוד עצוב שתק' נגמרה. אנשים באו והלכו בכל תק' השהות שלי פה, אבל מיצי תמיד הייתה. עכשיו גם היא איננה..
ביום כיפור הייתי בשייט, זוכרים?
האמת, שלא מאוד נהנתי ממנו, לכן לא מאוד רציתי לספר עליו
בואנה, העוגיות המרוקאיות של הבחור שעובד איתי הן סוף הדרך..
(אני לפני מחזור)
היינו כל המשפ', מינוס אחקטן, פלוס המיועדת, לאחר הצעת הנישואין, לפני הגילוי על התפריט.
האונייה היתה סבבה לחלוטין. היא הייתה גדולה עם 7000 סיפונים. האוכל היה מצויין עם מלא מלצרים רומניים ששרוליק אוטומטית התחבר אליהם. היה צוות בידור, אה.. שכלל את שרהלה שרון ואריק סיני. (אני באופן אישי העדפתי את בני הזוג אמדורסקי שהיו אמורים להופיע שם יומיים אחרי, אבל כידוע, לא ממש שאלו אותי באונייה מה בא לי).
היא כזו מרגיזה השרהלה- דיברה עם כל העולם ואישתו, עשתה הרבה מאוד רעש (היא נורא צעקנית) ושרה שירים מעפנים, שאפילו אני ויש לי רפרטואר מאוד גבוה של שירי א"י/שואה/מלחמות/להקות צבאיות, לא הכרתי. אריק לעומתה מאוד שקט. הוא בקושי הולך (פיזית) אחרי הסרטן וכל הסמים. בהופעה שלו אני הכרתי את כל השירים שלו וכשקמתי, כשיר לפני הסוף, הוא ממש הסתכל לאן אני הולכת והתבאס (הייתי רוצה). גם ישבתי לו מול האף.
האונייה עגנה בשני מקומות- באלנייה ובלרנקה.
ראינו מצודה מעפנה בטורקיה ואמא קנתה תיק עור (יענו) וורוד. אני לא מצאתי שם שום דבר, כשאחגדול והמיועדת נעלמו, הם הכניסו את אמאבא לפאניקה והשופינג נגמר.
דווקא בקפריסין, שלא ראיתי שום דבר ארכיאולוגי/ארכיטקטוני/אמנותי, נהנתי יותר. שם קניתי את החולצה שלבשתי לדייט ה-I עם דובוני, שלכל הדעות קצרה הצלחה מרובה. הבעיה היחידה שם, שאמנם הם חברים באיחוד האירופי, אבל משום מה עדיין משתמשים בפאקינג פאונד קפריסאי- והשער שלו יקר.. הם לא יכלו להחזיר לנו עודף ביורו, יען כי אין..
באמת היה נחמד, אבל היו לי טיולים קצת יותר מוצלחים. כנראה אני לא כ"כ טובה בפורום המשפחתי המורחב. דבר נוסף שהפריע לי שהיו שם הרבה מאוד ערבים (טוב, אז אני קצת גיזענית, סו פאקינג וואט..), הם לא יודעים להיות מתורבתים. יש להם מנטליות של חיות- לצעוק, להשתולל, ללכלך- פיכס.
לדאבוני הרב, מבלי שאני ארצה..
חזרתי להתנהג כמו שהייתי בשנה א. חזרתי לצ'טט..
(טוב, לא ממש כמו בשנה א)
אז הייתי יוצאת המון, לא הזדיינתי עם אף אחד (וחברה, כשאני אומרת אף אחד, אני מתכוונת לאף אחד. שנה של נזירות), אבל הכרתי הרבה אנשים.
אני רוצה לחשוב שהשנה לא הייתה לחלוטין מבוזבזת. אני רוצה לחשוב "שצברתי" ניסיון.
אבל עכשיו..
אני לא בטוחה שאני רוצה לחזור למה שהיה פעם. אני כבר לא בת 22 יותר, אני לא רוצה להכיר רק בשביל להכיר- יש לי חתונה על הראש, אני לא נהיית צעירה יותר
אני רוצה לציין שאני עדיין, אבל עדיין, לא רשומה לאף אתר של הכרויות סטייל קופיד והחברה.
קיבלתי הודעה במסרים של תפוז, אני שכחתי מזה, אבל מסתבר שלחתי הודעה למישהו אתמול בלילה כשצ'יטטתי עם כל העולם ואישתו, והוא חזר אליי. עברנו לדבר במסנג'ר (שהותקן מחדש לצורך העניין) ושלחנו תמונות אחד לשניה. עכשיו שיש לי את בריג'יט ובאופן כללי, משום מה לא כ"כ אכפת יותר לשלוח תמונות של עצמי (רק לא כאן, פה אני לא נחשפת).
הוא כתב במהירות רצחנית. איזה חמישה משפטים על כל אחד שלי. הוא מאוד ציני, מאוד מאוד. משום מה זה לא הצחיק אותי, זה לא הייתה הציניות היפה השנונה שמשעשעת אותי ושגורמת לי לרצות להכיר בן אדם. ככל שהוא כתב יותר ושאל יותר שאלות, אני נהייתי יותר איטית, יותר "עייפה". כל התחכום שהיה לי כמו התפוגג. אז הוא שאל אם יש החלטה לקראת יחסינו לאן (כ"כ מוקדם?) ואני נתתי לו לחשוב אם בכלל נרצה לעשות משהו. הרי זה נורא ברור שהוא יגיע אליי.
דבר אחד שהוא אמר קצת הצחיק אותי- הוא טען שהוא ממש "כוסית" ושאין סקס בפגישה הראשונה. לפעמים זה נמשך אפילו חודש..
ואני חושבת, מישהו יחזיק אותי על אש קטנה? טוב, אני יודעת שזה סתם באופן היפותטי, אבל..
אני ארצה סקס וגבר לא יסכים "לתת" לי?
זה מעלה בי חיוך גם עכשיו כשאני נזכרת בזה.
אותי, כשגברים לא רצו, הם לא רצו באופן טוטאלי והם גם לא נמשכו אליי ולגוף שלי בכלל. זה דיי נדיר, בעצם, כשחושבים על זה, זה קרה רק עם הדייט ההוא שהיה לי בפסח. אם הם לא רוצים לצאת איתי, תמיד הם רוצים להכניס אותי למיטה ולברר כמה טוב אני מוצצת. אם אני אצא עם מר בחור, שאני עדיין לא סגורה על זה שאני בכלל רוצה, יהיה מאוד לעניין לברר אם הבחור הזה, במידה והוא מעוניין כמובן, יחזיק את עצמו במשך חודש.
וואו..
יצא ארוך לאללה..
אבל סגרתי את כל "החובות" שהיו לי, בעוד משמרת לילה. רק שהלילה, אני לא בצ'ט(!).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
