כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

ספי היקרה הייתה אופס.

כל מי שמכיר אותי, גם הכיר את ההצהרות שלי שאני- אני לא אביא ילדים לעולם.

במהלך ההריון היה לי מאוד קשה להתחבר אליה. הבחילות, כאבי הבטן (אולקוס), העייפות, שלפוחית השתן הנודדת ועוד דברים רבים גרמו לי להסתייג מהצעד הזה של הבאת ילדים לעולם. יתרה מזאת, פחדתי פחד מוות מהלידה. לא ידעתי איזה כאבים אני הולכת לחוות ולא רציתי בכלל להיות שם.

אחגדול שאל אותי כמה ימים אחרי הלידה: "נו, את כבר אוהבת אותה"?

אז כן, אני אוהבת אותה. היא דבר קטן ומופלא. והיא יצאה ממני.

אבל...

קשה לי להנות מהעכשיו איתה. היא קטנה ובוכייה. נראה שהיא סובלת מכל דבר ולא כ"כ מתקשרת עם הסביבה. יתרה מזאת, קשה לי עם העובדה שאני לא חופשייה כמו פעם. קשה לי עם זה שאני צריכה לקום באמצע הלילה ודחיל ראבק, לקום ב-4 לפנות בוקר זה לא דבר פשוט בכלל.

(אבל בכלל!!!)

אני לא תכננתי את ההגעה שלה לעולם. אני לא השתוקקתי להתרבות שיהיה לי ילד משלי. היא כאן ואני אוהבת אותה. אבל אתם יודעים מה- אני מחכה לזמן הזה שיהיה לי יותר קל.