יום שישי, 10 בלילה ואף אחד לא הוציא אותי.
נורא מבאס שכל התוכניות התחרבשו. אז עכשיו אני יושבת יחד עם ג'וני וכותבת בבלוג. כי יש לי משהו יותר טוב לעשות? (כן! לכתוב סמינריון או לעשות שיעורים באיטלקית).
אין לי אפילו טלוויזיה, הייתי רואה סרטים כחולים, לפחות,מלאך שחור, משהו..
יש לי מעריץ!!
איזו הכרזה..
בקורסים הספורים של ארכ' שאני לוקחת השנה לומד איתו בחור.. טוב הוא בחור, (אין לי שם תואר בשבילו) הוא אוהב מאוד לדבר איתי. להזכירכם, אני מגעילה! אני לא נוטה להיות קומוניקטיבית עם אף אחד באונ' (כולם צעירים מידי) והצעירים של שנה א' בארכ' משום מה מחבבים אותי לאללה .
תמוה ביותר..
הבחור הזה- לא שמתי לב אליו במיוחד, הדבר היחיד שחשבתי שהוא על בטוח רוצה סיכומי שיעור. דבר שנורא שיעשע אותי, ממני אתה רוצה? אני? שמגיעה פעם בחודשיים לשיעור במקרה הטוב ולא מסכמת? אבל אף פעם?
ביום רביעי הבחורה שאיתה אני יושבת בשיעור ונקרעת מצחוק, אמרה לי שהוא מעולם לא פנה אליה או למישהו אחר, הוא מדבר רק איתי, עיניו מוארות כשאני נכנסת לכיתה , הוא משווה טיפקסים, מנסה לשכנע אותי לצאת לסיור שלא ממש מתחשק לי ובאופן כללי הוא באמת יושב עם הפנים אליי יותר מאשר למרצה. כשחשבתי על זה לעומק, באמת קיבלתי ממנו פעם כל מיני פניות ריגשיות שהתמיהו אותי, במיוחד שאני לא חושבת שאני סגורה על השם שלו בכלל.
זה הצחיק אותי קצת.
עכשיו אני תוהה מתי הוא יאזור אומץ ויבקש טלפון, או יזמין אותי לדייט, או יתוודה על אהבתו הניצחית..
אבל.. כפי שזכור, לא כל גבר שמראה התעניינות אכן מעוניין..
הציעו לי זיון..
סירבתי
משהו כנראה ממש לא בסדר אצלי.
מה שמזכיר לי..
רונן יקירי, מתבשל אצלי סיפור סופר.. יקח לי קצת זמן להפטר מהעכבות שלי ובאשכרה להעלות אותו על הנייר, על המחשב יותר נכון. אבל עליי, זה יקרה.
קראתי את הפוסט הקודם..
איזה יופי לכריס שזכה במליון דולר בוונואטו.
אבל אני רוצה יותר להתמקד בשיר של בתי. הוא מגניב, הוא יפה, הוא לא אני..
אין לי מטרות!
אין לי סיבות!
אני לא עושה כלום!
אני מתנהלת לי סתם ויתרה מזאת, אף אחד לא באמת מעניין אותי-
יופי של מיזנטרופית נהייתי..
אני תוהה אם לכתוב על הקוסם (לשעבר כמובן).
הוא החזיר לי את הקאונטר..
יפי ייה!!!
רק על זה הוא מקבל את לינקוק הכבוד
שיהיה סופ"ש נפלא, רגוע, שליו וכמו שאיחל אחד במייל- מעניין
פרייה