כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

אני בדיכאון..

משעמם לי!!

למי יש פה ערוץ 10? אני רוצה לבוא לראות מחר את המשחק. אני אדאג לבירות אם אתם תביאו את הפיצה..

ואני רצינית!!

הזמנות יתקבלו בברכה

מצב נפשי כרגע..

יהודה פוליקר והבורגנים בגלגלצ (סוף שבוע רגוע) ואני אחרי מקלחת, קרמים ודיאודורנט- ריחנית להפליא..

מלבד זה שמשעמם לי ואני בדיכאון, אז גם יש לי הרבה עבודה שאני לא טורחת לגעת בה.

אני הכי טובה בלהחליט החלטות ולא לעמוד באף אחת מהן..

עזבו לכתוב סמינרים או לצאת לדייט. אמרתי שאני אלך הבוקר לחדר כושר, הרבה זמן לא ביקרתי שם. נראה לכם שהרמתי את עצמי מהמיטה?

האמריקאית ואני..

את הבחורה הזו הכרתי בשנה א (לפני הרבה מאוד זמן), למדנו ביחד. באופן כללי היינו מרכלות על כולם, מעבירות ביקורת וצוחקות על כל העולם. זה מפליא שהיא חושבת שהיום אני בן אדם הרבה יותר רגוע, כשלכל הדיעות, אני הרבה פחות חברותית, הרבה יותר מגעילה. בשנה א' הייתי הרבה יותא נחמדה..

בכלופן, האמריקאית ואני לומדות ביחד שיעור אחד, את השפה. לא היינו ביחד מאז באמת שנה א. היא סיפרה על בחור שהיא הכירה, שלא חזר אליה (לפי דעתה) כי היא נמוכה מידי בשבילו. היא 156.. וחצי..

אני לא חושבת שזה עניין הגובה, על אף שהבנתי ממנה שהוא בערך 190 (בדיוק הטייפ שלי). אם הוא לא רצה אותה שהיא בלונדה, כוסית ואלגנטית (לא יצא להם להחליף מילים, אז הוא לא יודע שהיא גם אינטיליגנטית ואסרטיבית).

בשיעור האחרון שלנו,בהינף יד היא רשמה לי את המייל שלו: "תיצרי איתו את קשר, את גבוהה, כמו שהוא רוצה"..

ככה, מתוך הכחול (out of the blue), בפשטות.

מוזר משהו..

מלבד העובדה שאני פסאודו אסרטיבית ולא באמת מזמינה גברים לאלמנטים. למה שאני אעשה זאת? למה להיות האלטרנטיבה? יופי שאני גבוהה מרוב האוכלוסיה וסרקסטית יותר מרוב האוכלוסיה, מה יכול לערוב לי שזה אמור להיות מוצלח? (אני צריכה לזכור לכתוב על השגריר- התכנית והקשר של מיצי אליה).

הוא ירושלמי, והנסיונות שלי עם ירושלמים היו מרים ביותר. הם אלו שהנבו את החלטה לא לצאת יותר עם ירושלמים- לעולם!!

אבל..

מרוב שיעמום, אני עלולה לעשות את זה..

אם הסכמתי לדבר עם הבחור מהאתר זבל (תוסס), אז את זה אני אפסול?

עקב מפגש וירטואלי מאוד מעניין שהתחולל אתמול, יצא לי לחשוב היום קצת על האונ' וההתנהלות שלי בה.

כשהתחלתי לדבר עם הטכניוניסט, ביקשתי ממנו שאם נהיה בקשר, שלא יתלהב ממני, או יתאהב בי- ואז יתאכזב. זה קורה כל הזמן..

אני לא יודעת עד היום מה הייתה הבעיה של עומר (גרועה יותר העובדה שהוא עדיין במעגלי המחשבות שלי).יתרה מזאת אני לא יודעת אם הציפיות שלו שהיו כ"כ גדולות, הביאו להתרסקות כזו גדולה. אתם מבינים למה אני מתכוונים- ההיי המאוד גדול ואז הקראש הבלתי נמנע. גם הדובוני, הוא בהחלט חיבב אותי, מאוד אפילו. והוא כ"כ לא רצה לשמוע אותי חותכת ממנו, אז הוא נעלם..

סחתיין על זה שהמחשבות שלי גלשו לכיוונים שלא התכוונתי לגעת בהם ברגע זה.

רציתי לכתוב על ההתנהלות של הסטו' בחוגים השונים..

אני לא מוכנה לכתוב על חברה ואלמנטיה- המאבטח והתימני הפלגמט שם, לא מוכנה לאזכר שום דבר שקשור אליה.

אבל ברוח..

אם אני מסתכלת על הקורסים השונים בחוגים השונים שביקרתי בהם (וזה מה שיפה בתואר שלי- הכל ולא כלום)

ארכ- כולם ח-ברים. הם מתקרבים נורא אחד לשני בחפירות שלהם. אני מניחה שהם גם נהנים מזה. אצלי, באופן אישי, כשחפרתי כשהייתי בת 15, סבלתי קשות..

תיאטרון- חוג נורא קטן ועפ"י מה שהבנתי הם מתחלקים לשנתונים. הם לא נורא בקשר עם אנשים שלא בשנה שלהם.

באמנות- וואו.. חוג שגדל לאללה בשנתיים האחרונות. ויש שם רק בנות!! שני הגברים היחידים שהכרתי שם הם גייז.. אני לא מתקשרת איתם, דיי בכוונה. הן בטח חושבות שאני נוראית, אנטיפטית וסוציופטית..

במזרח תיכון/אסיה- הם באמת חברים.. הם יושבים יחדיו, שותים קפה, מתרגמים סינית/ערבית/יפנית, יוצאים יחדיו. בעעעעעעעע...

המסקנה שלי היום, אגב שהיא אותה מסקנה שהגעתי אליה עוד בשנה א..

שזה לא המקום שלי. האו' הזו מעולם לא דיברה אליי ואני עובדת אונ'. כשחברתי האתיופית (נורא שאני משייכת אנשים עפ"י גזע. נורא, אין לי דרך אחרת- אני לא אכתוב את השמות שלהם) ניסתה לשכנע אותי שאני לא שייכת ושאני צריכה להמשיך ללכת בעקבות החלום האמיתי שלי וללמוד יחד איתה במכללה למנהל, היא צדקה. כבר אז ידעתי שהיא צדקה.

היום היא סיימה את התואר בהצטיינות ועושה סטאז' בערוץ 2

זונה..

כל זה נבע מזה שבלוגר כלשהו ואני, גילינו שאנחנו קרובים יותר ממה שהיינו רוצים, פיזית אני מתכוונת- אנחנו לומדים ביחד באותה הכיתה. אני לא חושבת שאני הולכת לחפש אותו ולברר מי הוא. בכיתה הספציפית הזו, אני לא מדברת עם איש, גם לא מופיעה יותר מידי לשיעור. סקרנות שמובילה לרצון לברר זהות גורמת לי לחשוב,שאם הייתי מעניינת מישהו בכיתה הזו, הוא היה פונה אליי. אבל אף אחד אף פעם לא טרח להעיף מבט לכיווני. ואני לא רוצה לאכזב, כמו שאני יודעת בוודאות שזה יקרה, כמו עם עומר.

הנה- סגרתי מעגל בסופו של דבר.

טוב, עוד מעט נגמרת לי השעה המותרת לי.

אני לא הולכת להיות כאן הרבה בזמן הקרוב (כנראה). כך אני יכולה להעמיד פנים שיש לי חברים.

יותר נכון, אני מכניסה את עצמי קצת למשטר של לימודים, הגיע הזמן.