כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

וואו, איזה בלוג שומם. אם הייתי משווה אותו לסרט, זה היה סרט מערבון מהסגנון הישן שרואים בו עיירה מנומנמת במערב. גלגל של שיח קוצני מתעופף באמצע הפריים.

באזור מרץ, אהובי קיבל צו מילואים במעטפה צבאית ירוקה. צהל קרה לו לחודש כמעט שלם במאי. הדבר הזה הפחיד אותי ואף דירבן אותי לעשות מעשה.

החלטנו שזה פשוט בלתי אפשרי יותר שנרדים את הילדה עם כדור הפיזיו בידיים, לאחר מכן נניח אותה במיטה ונתפלל שהיא לא תתעורר מההנחה. נכון, לקראת גיל 5 חודשים, ההרדמות נעשו קלות יותר. הקטנטונת התעייפה כבר בשבע וחצי בערב ולנו לפעמים היו כמה שעות בערב לעצמנו. עד אשר היא הייתה מתעוררת באזור 22:00 והייתי מניקה אותה.

לקחנו אהובי, אני וסיפנקונת הקטנה את עצמנו, הוצאנו סכום כסף מכובד מאוד מאוד ונסענו מרכזה להיפגש עם יועצת שינה. היועצת שייכת לשיטה של לילה טוב. דיברנו המון, עשינו תיאום ציפיות. היא שאלה שאלות ואני מצידי שאלתי גם. את הסדנא ממש התחלנו במוצאי חג שני של פסח.

אחה"צ הראשון של יישום השיטה היה בשבילי סיוטי. קבענו שאני אהיה הראשונה שתעשה את ההשכבה בשביל להיפטר מכל רוחות הרפאים והפחד שיש אצלי בראש. עד אז, אהובי היה אחראי על ההרדמה וההשכבה באופן כמעט מוחלט. באותו הערב ביליתי כ"כ הרבה פעמים בשירותים מרוב לחץ. הלב שלי כל הזמן דפק נורא מהר ואצלי בראש רצו כ"כ הרבה סרטים- מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה?

ומה היה?...

לא קל. כשהנחתי את הקטנה במיטה, היא לא הבינה מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות שקדמו לו. ומה קרה לגוף הרך והחם שהיא הייתה רגילה אליו עד כה ופרצה בבכי אימים. ליטפתי אותה המון, הרמתי אותה להירגעות בידיים. כל הזמן הזה לא הפסקתי לגעת בה והיא בכתה רצוף במשך 25 דק. בהברקה של רגע, נתתי לה חיתול מבד, עליו היא התרפקה כשהנחתי אותה המיטה. המשכתי לציור לה המון במגע במשך רבע שעה ואז... היא נירדמה..

עמדנו האהוב ואני בייראת כבוד אחד מול השניה מול הקטנה הישנה.

הזמן עבר, התקדמנו בשלבים. היו ימים ולילות טובים יותר והרבה טובים פחות. הגענו למצב בו אנחנו נותנים נשיקה, מניחים אותה במיטה ויוצאים מהחדר- מה שנקרא אצלנו ואצל מייסדת השיטה "חזון אחרית הלילות".

אני הייתי על גג העולם. לא הפסקתי להמליץ על השיטה. אמרתי כל הזמן שלא משנה כמה שזה עולה וזה באמת מאוד יקר, זה שווה כל שקל שהוצא!! החלטנו בהחלטה משותפת שלנו כזוג יחד עם המדריכה שהלילות נהיו אידיאלים, מלבד קימה אחת להנקה כל לילה, היא ישנה כמו מלאך. הערבים והידיים חזרו אלינו. כך שנרד במינון הקשר עם המדריכה ואולי אפילו נכריז על סיום התהליך- אידיליה!

כל זה היה עד לפני 3 וחצי שבועות. אהובי יצא למילואים וחזר. הקטנה הצמיחה שתי שיניים קטנטנות והרדמות רגועות יחד עם קימה אחת בלילה הפכו לנחלת ההיסטוריה!!

זה כ"כ קשה לי. אני לא יודעת מה עשינו או אנחנו עושים שלא בסדר.

ספקוצה כבר בת 8 חודשים פלוס. היא מתהפכת לשני הצדדים, מתקדמת קדימה (מתקדמת אחורה ), זוחלת גחון במהירות מדהימה ומתיישבת. הרבה פעמים שאני נכנסת אליה לחדר בעקבות בכי צעקני במיוחד, אני רואה אותה יושבת במיטה והיא מרימה ידיים אליי גבוה- תרימי אותי.

כבר כמה ימים טובים ומכובדים שאני במצב רוח מאוד מחורבן. שונאת כשמגיע ערב, עוד יותר מפחדת מהלילה וכותבת אימיילים מלאי פאתוס למדריכה. אהובון טוען שזה משהו זמני, בעיקר בגלל מז"א וכנראה גם השיניים. אבל לי, לי קשה מאוד לראות את האור, אחרי חודשיים שהיו פרקטיקלי ירח דבש.

המדריכה והאיש החליטו להתחיל את המעקב הקפדני מחדש, לראות מה באמת נשתנה.

בראש שלי רצים כ"כ הרבה סרטים, הרצון להחזיר אליינו את הלילות שלנו. להחזיר לה שינה רגועה ורצופה. להחזיר הרדמות קלות נטולות בכי וצרחות. אני מפנטזת על חודשים מתקדמים בה אני לא אניק יותר והילדה תהיה בגן. לא טוב לי עם זה, אני רוצה לחזור להיות רגועה ועם מצב רוח טוב. בחיים לא חשבתי שיגיע היום בו אני לא ארצה לצאת מהקופורשיין. שארצה להמשיך לעבוד...