כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

אני חושבת שעכשיו הגיע הזמן לספר את סיפור הפרידה שלי מהקורפורשן. זה הזמן לאחר חודשיים וחצי.

לקורפורשן הגעתי לאחר סיעור מוחין שעשינו אהובי ואני יום אחד באביב של 2007. לתומי חשבתי שנעבוד יחדיו כמה חודשים, נתאפס על המצב הכלכלי וננוע הלאה. בנתיים, נתחתן, נסגור הלוואות- יהיה כיף!

מה שקרה בפועל זה שהגעתי למקום בעייתי, בו אמרו לי שאני מתעמקת יותר מידיי. לאחר קורס בו לא הבנתי דבר מהמערכות, הפילו אותי לעבודה עם סוכן עמוס ביותר. לא ידעתי מה ההבדל בין חשבונית לקבלה והייתי חוזרת הביתה בוכה. הזמן עבר, אני השתפשפתי. עברתי לעבוד עם צעירים שמבינים עניין במחלקה מסודרת ומגובשת. המשכורת הייתה נמוכה, יחסי האנוש מצד ההנהלה היו בקאנטים, אבל זרמתי. עד אשר הגיע המשבר הכלכלי הגדול ב-2008.

המקרה קרה לאחר שעשו לאהובי בלאגן גדול, קראו לו בשלהי נובמבר 2008 ופיטרו אותו!

כל הזמן הזה חיכיתי ללכת בעקבותיו: ימים שהפכו לשבועות שהפכו לחודשים ולא פיטרו אותי. כשתכננתי לעזוב נכנסתי להריון..

כך קרה שבמקום להיות במקום חודשים ספורים, הייתי שם קרוב ל-3 שנים!

כשחזרתי לאחר חופשת הלידה דברים לא היו אותו הדבר. לא החזירו אותי למחלקה בה עבדתי, נקרעתי מכל האנשים שאיתם עבדתי ואהבתי. נאלצתי להסתגל למחלקה חדשה, חוקים חדשים, צורת עבודה חדשה ובנוסף להכל בוס כורדי. בדיעבד, זו לא הייתה מחלקה רעה. הניסיון שיכלתי לקבל בעבודה הזו היה טוב יותר ממה שעשיתי שנתיים קודם. הלקוחות שלי היו אנשים רציניים מאנגליה, הודו וטורקיה. הרגשתי שאני עושה משהו. אבל...

כורדיות הבוס לא היוותה סממן טוב וכשביקשו ממני לתת מקסימום עבודה, בעוד הם משלמים לי מינימום שכר, אז נישברתי!

נכנסתי לבת זונה של כוח האדם וביקשתי דברים. היא מצידה הבטיחה בעל פה שמה שביקשתי אכן יענה- דבר אליו היא התכחשה אח"כ לחלוטין באימייל.

לא רק שעוד לפני שעזבתי, התחילו הליכלוכים עליי מאחורי הגב (דפוקים לרכל עם יד לפה כשאני רואה ושומעת). גם את הפיצויים לא רוצים לתת לי.

אני מנהלת מאבק עכשיו.

אהובי אומר, ברוך שפטרנו.

את לא צריכה לעבוד עם טבריינים- אנשים להם אין מילה, אין כבוד, אבל יש הרבה טברייניות בדמם.

העזיבה הייתה שקטה. בלי רעש ובלי צילצולים. לא הרבה אנשים ידעו באון ליין שאני עוזבת (והופתעו מאוד אח"כ). כמו שהגעתי, בשקט עם ראש למטה. ככה עזבתי, בשקט אבל עם אף באויר.

בבית ישבתי חודש, מתוכם 3 שבועות הייתי חולה. מחלה אחרי מחלה אחרי מחלה. את הפירסום לאאוטסורס ראיתי בעיתון מקומי כאשר חיפשתי רכב. שלחתי קורות חיים וכמובן התקבלתי. כרגע אני בקורס במקום עבודה שנראה על פניו, דרקוני לא פחות מהקורפורשן. אבל הבוסים שם לא טבריינים. אני עדיין לא יודעת איך לשפוט את מקום העבודה החדש, נראה מה יהיה כשתתחיל העבודה הפיזית. בנתיים בקורס, בניגוד לקורס של הקורפורשן, אני שולטת!!!!1

זהו זה טבריה!

זהו זה קורפורשן!

שלום שלום ואל תעזו לבוא אליי, אפילו לא בחלום!!!!!