זו תהיה הפעם האחרונה שבה אני אכתוב את המילה "סילבסטר", כי (כמו כל הפלצנים הצדקנים) סילבסטר היה ארכיבישוף במאה ה-12 שמאוד, אבל מאוד מאוד מאוד היה אנטישמי.
אז, חשבתי לחלוק אתכם את החוויות שלי ממסיבת סוף השנה האזרחית. בשביל זה, אני אחזור אחורה, לארועים שאפפו אותי סביב התאריך הזה, מגיל 18..
- שנת 98+ 99- הייתי בצבא. מה לעשות בסיס סגור באמצע הביקעה. הגדיר היטב טירון שבא לבקש ממני פונגימון את העניין: "תיראי מה זה.. סוף שנה ואיפה אנחנו, מה את עושה אחרי שאת סוגרת את המרפאה?"..
- שנת 2000- הידוע יותר בכינויו באג 2000, או יותר נכון "איפה השכל של פרייה"? סוף סוף היה לי חבר- המתאבד למי שמתעניין. אני הייתי מאיימת שאני עוזבת אותו והוא לחילופין היה מאיים בהתאבדות. התק' איתו לא הייתה מהיפות בחיי, בלשון המעטה- היינו ביחד, במובן של היינו, בכל מיני מקומות.. מלבד במסיבת ה-31 לדצמבר. הוא החליט שהוא צריך לעבוד בדיוק באותו היום.. אני לא יודעת היום אם הוא עבד עליי או על מישהי אחרת. הוא נזרק בסופו של דבר ("תתאבד כבר, רק תעזוב אותי בשקט"!) ואני עזבתי את הבית לטובת י-ם. נוסף לכך, סבא של פוקה נפטר ואני מצאתי את עצמי במסיבה באיזה קיבוץ שהטיים שלה לערב היה (תחזיקו חזק) רפובליקת בננות.
- שנת 2001- ישבתי עם האמריקאית וחברה שלה בבית שלה, שיחקנו "תפוס קו" ושתינו ג'לי שוטס. היה נחמד, אבל הרגשתי כ"כ אומללה וריחמתי על עצמי..
- שנת 2002- שוב היה לי חבר. הייתי על גג העולם והיו לי מלא תוכניות. הוא זרק אותי יומיים לפני סוף השנה ואני נכנסתי לדיכאון. מצאתי את עצמי ב"אומן 17" מסוממת ושיכורה (באדיבותה הרבה של סמרטוטי) כשב-12 בלילה נישקתי מישהו, שלמחרת בבוקר, התברר כקצין שהיה האחראי עליי בעבודה (כשהייתי שומרת).. זה מה שנקרא יחסי עבודה תקינים..
- שנת 2003- החלטתי שדיי לי. מספיק ודיי. אני ומסיבות 31 לדצמבר לא הולך. עבדתי משמרת לילה ואיחלתי happy new year לבחור שעבד איתי, אבל הוא היה אחד מאלה ששנאו אותי, אז אפילו לשבת איתי במשרד הוא לא ישב.
- שנת 2004- פרייה במוטיבצייה מחודשת. אני הולכת לרקוד ולבלות ואיפילו קבעתי עם סמרטוטי. מצאתי את עצמי הוזה על אלכוהול, ג'ויינט מגולגל (מאז שנה ב' לא עשיתי סמים) ואולי גם .. אתם יודעים.. בפועל מה שקרה זה שהסמרטוטה מצאה מי שיזיין אותה, אמרה לי שאני לא מוזמנת אליה יותר, כיוון שיש לה תוכניות קצת אטרקטיביות ממני ואני העפתי מהחיים שלי, אבל הפעם לתמיד.
עכשיו אתם מבינים למה אני שונאת את מסיבות סוף השנה האזרחית? עכשיו אתם מבינים למה הסתגרתי בבית בצפון עם כוס תה ורומן רומנטי במיטה?
אני לא ממורמרת 
זה כנראה הדרך של כוחות עליונים ממני להראות לי, שלא משנה כמה אני אתכחש, או אעשה מלא פעולות שאומרות אחרת, אבל אני יהודיה.. (אין קשר, זה ההגיון המעוות שלי, אין צורך להגיב על אמירה ספציפית זו).
שנה אזרחית מופלאה לכולם..
מי יתן ותקבלו הרבה החזרי מס ממס הכנסה..
מי יתן ותקבל והעלה במשכורת, בשביל ההחזרים ממס הכנסה..
מי יתן ואני אסגור (סוף סוף) את התואר בשנה אזרחית זו..
אוהבת ומנסה להיות נחמדה לכוווולם
פרייה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
