תמונה מאוד עתיקה שפירסמה קולגה עתיקה עוד יותר וחברה ותיקה מאוד בפייסבוק, החזירה אותי לקיץ של 2002.
בקיץ ההוא, הייתי בסוף שנה א ללימודים. רק התחלתי לעבוד באוניברסיטה. עברתי לגור לבד. הייתי צעירה ומאושרת.
בקיץ הזה גם היה פיגוע...
באותו סופ"ש של אמצע הקיץ, החלטתי לא לעבוד ולנסוע צפונה לבקר את אבאמא. באותם ימים הייתי מנתקת את הסלולארי לכל הסופ"ש ומתנתקת מחיי היום יום שלי (בניגוד להיום).כשהתקשרו אליי ושאלו אם אני מעוניינת לקחת משמרות באותו הסופ"ש- סירבתי.
במונית צפונה, איפה שהוא באזור חדרה קיבלתי טלפון..
ארגנטינאית ותיקה: פריה איפה את?
פ: אני בדרך הביתה, למה?
א"ו: היה פיגוע באוניברסיטה...
פ: מה?!?!?!?!?.....
א"ו: כן, יש הרוגים ככל הנראה. אני עושה עכשיו סבב בכדי לראות איפה כולם...
הלם... שוק... פיגוע?.. בתוך האוניברסיטה עצמה?... איך יכול להיות?...
עוד דבר שלא יכלתי להפסיק לחשוב עליו והתמונה מהיום החזירה לי את המחשבה הזו: הייתי אמורה להיות שם בזמן הזה. הייתי אמורה להיות בעבודה והחלטתי לא לעבוד....
הכי קטע, אירוניה במידה רבה, אם מחפשים בגוגל "פיגוע באוניברסיטה העברית", בכתבה הראשונה שעולה, רואים את אותה התמונה של חברתי הותיקה.
כשאני חושבת לעומק, קטע אירוני ומורבידי עוד יותר, אותה ארגנטינאית ותיקה, התקשרה אליי כמה שנים אח"כ לספר לי ש-ע' נפטר.
עריכה של ה- 17.01- מצאתי את ארגנטינאית ותיקה בפייסבוק והצעתי לה חברות. מעניין אם היא תסכים.
עריכה של 17.2- היא הסכימה. אבל אנחנו לא כ"כ מתקשרות.