כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

בא לי נורא שיתחילו איתי. זה לא קרה המון זמן ואני ממש מרגישה מנוונת. יחד עם תחושת ההתחדשות קיימת גם תחושת מיאוס כזו של- "מה, אני מבוגרת?"

הייתה חנות שמאוד אהבתי במדרחוב בירושלים. היו בה נרגילות ולונגים, שטויות שהייתי קונה כדי לקשט את החדר. הייתי קונה בה בשנה הראשונה שגרתי בי-ם. באותה שנה הייתי מבקרת את הדודים שלי. היו סופ"שים שהייתי מתנתקת מהעולם כשהייתי אצלם. למה זה השתנה? איך קרה שנתפסתי במרוץ החיים שלי שפשוט שכחתי אותם לגמרי? וגרתי בי-ם 7 שנים for god sake. הדודה נפטרה והדוד עבר לבית אבות ואפילו לא עונה לאבא שלי בטלפון (אבא שלי, הרי הוא השפוי היחיד שנותר בגלקסיה הזו). הייתי מבלה הרבה בימים הללו של ירושלים. הימים היותר מאוחרים בירושלים הם שונים. חיפשתי "חבר" ויצאתי לדייטים. לא הזדיינתי עם אף אחד, אלא אם הוא היה משמעותי לחיים שלי. נהייתי רצינית יותר. אפילו הבגדים שלי הפכו ליותר ויותר כהים. את המכנסיים הצבעוניים החליפו מכנסיים חוייטות אפורות או מכנסיי הריון. את הגוף המלא פלוס החליף גוף שמן של לאחר הריון שמחזיק גם בסנטר כפול.

זה לא שאני לא אוהבת את החיים שלי. בצעדי תינוק אני מתחילה לבסס את העסק שלי. הילדה שלי גדלה להפליא והחל מהשנה החדשה אני אכנס למשטר הרזיה חדש. אבל משהו חייב להשתנות, אני לא יכולה להרגיש מבוגרת יותר משנותיי, כשאני עדיין לא.

מחשבה חדשה- לא כ"כ בטוח שאני רוצה להיכנס להריון. קשה לי עם האחת שכבר יש לי.

Happy new Year- evereybody!!