כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

מכירים את אלה שמדברים אתכם, שואלים מה שלומכם, כביכול מקשיבים לסיפור שלכם, אבל כל מה שבאמת מעניין אותם זה לשמוע את צליל קולם בלבד??

פעם היה לי ויכוח נוקב עם מיצי על העובדה שהיא כ"כ מתעניינת בעצמה, שהיא הייתה מאוד אנוכית ופשוט לא שמה לב כשהייתי במצוקה נוראית. זה עם העובדה ששמעתי את כל הקיטורים שלה על הלימודים שלה, על ההורים שלה, על הייאוש שלה מדייטים בכלל ומגברים בפרט.

אז השותפה של כפרה היא כזאת..

(הפעם הסיפור לא על מיצי, היא בסדר היא )

וואו..

ואני לא מתעצבנת. בחיאת, שאני כ"כ רגועה (יחסית לעצמי) בזמן האחרון. אפילו על הילד לא כעסתי, לא באמת, כמו שהתרגזתי עכשיו. (הבהרה, על הילד לא כעסתי. פשוט איבדתי את הסבלנות בגלל ההססנות שלו).

כבר התרגלתי לזה שהיא מזיינת במוח בסיפורים לא מעניינים, שואלת מה אנשים חושבים, אבל לא באמת מקשיבה להם וקוטעת את מה שהם אומרים. כבר התרגלתי לעובדה שלא מעניין אותה הצד השני ושבכל דבר היא מוצאת משהו שאיכשהו יתקשר אליה (והסיפור לא קשור אליה בכלל!!)..

היא מתלהבת מצרפתיקאית החדשה שלנו. היא מתלהבת מהעובדה שיש שותפה, שהיא חושבת שיש לה איתה מכנה משותף. אבל אמרתי לה משהו, היא לא ענתה. כשחזרתי עליו, היא עדיין לא ענתה- היא התעלמה ממני לגמרי והציקה לצרפתיקאית. כשאמרתי לבסוף: "וואו, איזה כיף שמתייחסים אליי".

אז היא עשתה לי טובה בלהרים את הראש : "מה אמרת? לא שמעתי/ לא הקשבתי".

עניתי לה: "בדיוק! זה בדיוק מה שאמרתי"!

ארגגגגגג..

בא לי לשבור לה משהו בראש!!

כמו שאני מכירה את הסתומה הזאת, בטח היא נעלבה ממני..

טוב, עכשיו אני רגועה יותר..

יש לי מבחן מחר, אני חושבת שאני אלך לישון