כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

גם את זה אנשים חיפשו בגוגל והגיעו אלי, לפחות הפעם למגגלים יש טעם מצויין.

קודם כל..

מיצי, האחת והיחידה, פתחה בלוג. היא אמנם מאיימת עליי בחיי אם אני אפרסם אותה, אבל מה נראה לכם???

אז קבלו אותה- עלילות מיצי מיאו בעיר הגדולה...

שולר חזרה לארץ. היום אחרי המבחן נסעתי לפגוש אותה- נפגשנו בעזריאלי

אגב, המבחן עבר ככה. יכלתי להצליח בו יותר. זה לא מבחן שיש סיבה לא להוציא בו ציון מאוד גבוה..

היה פשוט נפלא לפגוש את שולר. כשראיתי אותה כל הדברים הסתדרו במקום. מבינים? כאילו כל פיסות הפאזל מתחברות מעצמן. לא סתם אני מכנה אותה עוגן ההצלה שלי..

לא עשינו יותר מידי, הסתובבנו בקומה 1 (בלבד) בסיבובים..

היא פיתחה הומור אנגלי מטומטם. 

אני: "בואי ניכנס לבאג, אני צריכה לקנות עכבר".

שולר: "אם את רוצה עכבר בואי לחנות חיות, לא לחנות מחשבים"

סיפרתי לה בקיצור על קורותיי מאז שניפגשנו. קצת על קומבי, קצת על מיצי, קצת על קליאו. היא סיפרה לי שהיא לא מוצאת את עצמה בארץ, שהיא מרגישה תלושה ולא שייכת. כשהחברים שלה חזרו לארץ הם אמרו שהם הרגישו שנכון להם להיות איפה שהם נמצאים ואצלה זה לא ככה. כנראה היא לא הייתה מוכנה לחזרה כמו שהיא חשבה. היא אמרה שהיא יכולה לחזור ללונדון, יש לה שם עבודה שהיא מרוויחה בה יפה, דירה, חברים שלוות נפש... אבל שזה לא מביא אותה לשום מקום. בשביל להגיע לאן שהוא היא צריכה ללמוד ואת זה לא בא לה לעשות כרגע. בקיצור.. בָּלְבָּלוֹת.

באופן אנוכי, אני נורא רוצה שהיא תישאר. אבל אני לחלוטין אבין אם היא תרצה לחזור- היא צריכה לעשות את מה שהיא מרגישה שעושה לה טוב.

נק' חיובית אחת, בעצם שתיים. אכן קניתי (קנו לי) עכבר ועכשיו יש לג'וני חבר אופטי כחול חדש שזוהר גם אם המחשב מכובה ונדלק גם אם לא הזזתי שום דבר על השולחן . כמו כן, קניתי נעליים לחתונה. משהו שבחיים לא הייתי הולכת באופן רגיל (אין עקב). מצד שני, באופן רגיל לא הייתי הולכת עם תלבושת שמורכבת ממחוך שמוציא לי את הציצים החוצה ומעלה אותם לגרון, ושעושה לי מתניים ברוחב 20 סמ' וחצאית בצבע וורוד מסטיק בזוקה זוהר..

בעצם, אולי כן...

היה כיף וקצר מידי- חזרתי לפה בשביל לעשות משמרת לילה..

דבר אחרון שאני רוצה להוסיף הוא שמדהים, מהרגע שמחקתי את הילד מהחיים שלי, לא חשבתי עליו. מלבד אולי פעם אחת... דבר טוב יצא ממנו, הוא הראה לי את הטיפשות לקנות רכב בשביל למכור אותו בעוד חצי שנה. אני הרי רוצה לטוס לטוס לטוס. כבר הזכרתי שאני רוצה לטוס?

אם כי עכשיו, שאני חושבת עליו עוד קצת. נזכרתי שכשהיינו בפאב, הוא התיישב לידי ולא בכיסא שממולי. אהבתי את זה..

מסתבר שלכל אחת יש מטרה בחיים שלנו, אפילו אם ברגע ספציפי אנחנו לא רואים את זה..

שבוע טוב, ממני..

פרייה-

הפלרטטנית

הצינית

השיטחית

הסקס משין

הבתולה מכולן..