כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

נתקלתי בשיר של סנדרסון דרך בראוזינג אקראי בדיסקים של אהובי היקר. ברור שהגרסה ששמעתי הייתה של כפיר בן לייש מזייף ולא של סנדרסון.

בכלל, אני לא אוהבת את החבורה העכשווית שסנדרסון הקיף את עצמו בה בשנים האחרונות. אבל זה לא ממש קשור כרגע. הייתי בהופעה שלו יחד עם הלהקה. נהנתי מהשירים וניסיתי להתעלם מזמרי הרקע. הכי מוזר היה שהוא סיפר בדיחות שקראתי עליהן בספר שלו.

אבל שוב אני גולשת.

השיר הזה גרם לי לחשוב על תום.

כן, אותו תום הג'ינג'י- האהבה הראשונה שלי באנגליה. בגיל 16 אמרתי לו שאני אוהבת אותו שניה לפני שנפרדנו והוא גיחך. כמה אומץ היה לילדה בת 16 לומר דבר כזה. אולי לא היה לי יותר מידי שכל באותם ימים. חשבתי שבזמנו כתבתי לו מכתב, או שהתחלתי לכתוב המוני טיוטות של מכתבים שמעולם לא נשלחו אליו. חשבתי שאם הייתי פוגשת אותו היום, הוא צריך להיות בן...

בן 42. אני הכרתי אותו כשהוא היה בן 23

ברור לי כיום, למה קשר רציני בין שנינו בשנת 94 לא היה דבר ריאלי. אבל בשבילי, החופשה הזו באנגליה בגיל 16, הייתה החופשה הטובה ביותר שחוויתי בתור teenager.

כשפתחתי את הפרופיל הראשון שלי בפייסבוק, ניסיתי לאתר אותו. לא רק אותו. אבל לצורך העניין נשאר עם הסטוקריות רק עליו. ראיתי תמונה של מישהו שנראה לי מאוד דומה ושלחתי לו הודעה. מעולם לא קיבלתי תשובה נכון להיום.

אז כמו שאומר השיר- מעניין איפה איפה היא הלכה..