כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

האם כתבתי כאן פעם על יעקב? מעניין מאוד..

אני לא זוכרת וממש אין לי יכולת וחשק ללכת לבדוק ולפשפש בפוסטי עבר. פעם בשנה וחצי אני נזכרת בו וקצת חושבת עליו. הוא מסמל בשבילי את כל מה שחשבתי שרציתי ולא השגתי.

הכרתי אותו בשנה א ללימודים. למדנו את אותו מסלול הלימודים משולב בין רוח לחברה. הוא היה סטו' חדש ואני באתי משנה של מכינה. למה זה חשוב? כי הוא הגיע במטרה ללמוד ולסיים את התואר ואילו אני, אני הגעתי בשביל לחגוג. זה לא שלא למדתי במכינה. סיימתי בהצטיינות והייתי אחת התלמידות היותר טובות שם. יתרה מזאת, תמיד שידרתי שהולך לי בקלות (לא במתכוון, נודע לי על זה רק אח"כ). יחד עם אלה ועוד, חגגתי וחגגתי היטב.

כשהוא הגיע לאוניברסיטה הוא מייד אמר שהוא הולך לסיים את התואר בשנתיים כי מחכה לו מלגת לימודים מתקדמים במקום אחר ובכלל, התוכניות שלו לא כוללות את ישראל הפרובנציאלית. ואילו אני, עשיתי ג'אגלינג בין רוח לחברה- לא אהבתי את מה שבחרתי ברוח ולא הבנתי את מה שלמדתי במדעי החברה. בקיצור קטסטרופה.

לאחר השביתה הגדולה של שנת 2002, עזבתי את חברה ונשארתי רק עם לימודי הרוח. אבל עקב יעוץ כושל, במקום להוסיף נקודות במקומות בהם הייתי צריכה להשקיע יותר, רק שמחתי שיש לי זמן פנוי ושקעתי יותר ויותר בבחורים ושטויות, ופחות ופחות בלימודים והצלחה.

יעקב סיים את לימודיו אחרי שנתיים. בשנה השניה ללימודים דרכינו, שהיו מאוד קרובות בשנה הראשונה, התרחקו יותר ויותר. הוא לא הצליח להבין למה אני לא מגיעה לשיעורים,  לא עושה מבחנים וכל מה שמעניין אותי זה כל דבר, מלבד לימודי האקדמיים. יעקב היה הבחור שאמר לי תמיד לא לדחות דברים לאח"כ, אם אני יכולה לעשות אותם כרגע. ואני לא אהבתי אותו על האמירות הללו.

בשנה השלישית, דרכנו נפרדו לגמרי ולא שמעתי ממנו יותר. אין לי מושג איפה הוא היום ומה הוא עושה (בטוח חייל).

אני מוצאת את עצמי חושבת על השלמת התואר שלי המון בזמן האחרון. לעזעזל, נותר לי סמינר אחד לסגור את התואר. אבל אני מושכת את הלימודים הללו משנת 2002. באמצע גם התחלתי לימודי תואר שני שמן הסתם, נאלצתי להפסיק באמצע ואני לא מפסיקה לשאול את עצמי:

למה?

למה לכל הרוחות אני לא מצליחה להביא את עצמי לסגור את התואר הזה???

(אותו יעקב היה גם זה שלימד אותי לא לשים יותר משלושה סימני קריאה במשפט, או שלוש נקודות במשפט. גם כי זה לא נכון דקדוקית וגם כי זה נותן את הרושם הלא נכון )

לאח קטן גילו בבי"ס שהוא סובל מדיסגראפיה ואת הפרעות הקשב והריכוז הוא גילה לקראת לימודיו במכללה. גם עכשיו הוא כ"כ נאבק בדברים שלאחרים באים מאוד בקלות. ואני תוהה אם גם אצלי זה לא ככה. הייתי חושבת שיהיה לי קל יחסית לכתוב מאמרים, עבודות וסמינריונים- עקב העובדה שאני כותבת סיפורת באופן לא קע בכלל. אבל ההפך הוא הנכון. אני מקבלת הערות על גבי הערות שלא כך (לדוגמא) מגישים עבודות באקדמיה. מסתבר שאקדמיה זה לא רומנים.

אולי גם אני סובלת מאיי אלו בעיות קשה ובעיקר ריכוז?..

עכשיו שאני קרובה בגילי ל- 40 הרבה יותר מלגיל 20, אני לא אלך כנראה לעשות את האיבחונים הללו. אבל גם להיות בכיתה בגילי בין אלפי סטודנטיות שהממוצע הגילאי הוא 22, לא מאוד קוסם לי.

אבל אני חייבת, אני פשוט חייבת לסיים את כל התארים הללו שהתחלתי

שבת שלום