כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

שלומות ממחלקת הריון בסיכון בבית חולים כלשהו בצפון.

קקה!! חרא!! ועוד@#$%@@#!

החל מיום ראשון. דוק טען שאני מאבדת מי שפיר ושלח אותי לבדיקות בבית חולים. הבעיה היא שהם רואים באופן יומיומי שאני ממשיכה לאבד מים. מה נסגר אצל נצר הקטן- דברים אינם ברורים.

כשהגעתי למיון הכרזתי- אני לא יולדת היום ואני דפנטלי לא עושה עוד ניתוח קיסרי!!

הם ניסו להתעלם ממני ולהתים אותי על כל מיני טפסים שאומרים שנאי מסכימה לזירוז (אוי ואבוי) למכשירים כגון מלקחיים (השם ישמור) ואמרתי שאני לא מסכימה. אם יגיע מצב לניתוח נדבר- אבל לא בשבוע 32

אז עצוב לי עכשיו. במקום לבלות את החג בטיולים ובבריכה עם אישי היקר והילדה היפה, אני כאן- רואה אותם שעתיים ביום וזה מאוד כואב להיפרד ממנה שהיא בוכה שהיא רוצה את אמא ולהשאר עם אמא...

אני מתגעגעת לאבא שלי (אבא בגרסה של לפני 2008)- עם כל העצבים וחוסר הסבלנות שלו לעיתים, אני כ"כ רוצה לדבר איתו ולשמוע מה יש לו לומר.

אני לא מוכנה פיזית לתינוק עכשיו.

אני לא מוכנה נפשית לתינוק רך כ"כ עכשיו

אני לא רוצה ללדת פג ואני לא רוצה ללדת אותו בניתוח

עצוב לי קצת עכשיו