יכול להיות שעשיתי צעד קדימה ושני צעדים אחורה..
הייתי בשוק מאנשים שחשבתי שהם בפינה שלי שהראו את היכולת לעשות מעשים מלוכלכים מאחורי הגב. מסתבר שבכל שלושיםו משהו שנותיי, עדיין לא פיתחתי עור של פיל ועדיין אני מאמינה שאנשים בבייסיקלי, הם בסדר?
זה לא הגיוני, אני הרי מצטטת ללא הרף את הסיסמא שאהובי אמר לי עוד בתחילת מערכת היחסים ביננו- שאנשים, הם לא בני אדם. הוא אמנם התכוון לטבריינים. אבל כשחושבים על זה... יש טברייניות בהורים שהרגיזו אותי.
אז אינפרנדתי אותם בפייסבוק ומחקתי אותם מזכרון הסלולארי שלי. אני לא מצליחה להעניק להם את הכתף הקרה כיאות, כיוון שאני לא לוקחת ומביאה את הילדים מהגנים במשך השבוע. לא הרשתי לאהובי שיהיה מגעיל אליהם מההקשר- את המבט הקר והריק, את חוסר התגובה ואת חוסרו של החיוך, אני יכולה להעניק בכוחות עצמי.
לא פוצצתי עניינים עם אף אחד כי-
אלף- אני לא בת 3
בית- אני לא רוצה לפגום בילדה שלי שהולכת עם הילדה שלהם לגן.
רק שעכשיו אני חשה שאני צריכה לחזור לעצמי ולמשפחתי. החברים לא ממש הוכיחו את עצמם והמשפחה.... אל תגרמו לי להתחיל עם זה עכשיו בכלל- שאני אכתוב מה דעתי על הבת דודה שמתחתנת ושלא טרחה להופיע לחתונה שלי? (מעניין אם אני אזכה להזמנה לשלה) או על זו שמשריצה עכשיו ורוצה אותי בבריתה (אפילו לא ברית, מסכן הגבר הזה שחותכים לו) רק כדי שאתן לה כסף?
בקיצר, אני ממורמרת ואפילו היום הראשון של האביב לא הצליח להעלות לי את מצב הרוח.
אני עובדת המון ומתנחמת בעובדה ששעוד כמה חודשים, סביר להניח שאני אזכה לקידום כלשהו (חבל שהוא לא יבוא לידי ביטוי בשכר). העבודה הזו, קשה וארוכה ככל שתהיה, מקדמת אותי ואת אהובי לקראת היציאה מהמשבר הכלכלי אליו נכנסנו. נכנסנו עד כדי כך, שאני לא מוציאה לקטני דרכון, כי אני יודעת שלא יהיה לו שימוש בשנים הקרובות.
אני רק טיפלה מתבאסת על העובדה שלפני 9 שנים עשיתי ויזה לאמריקה ולא יצא לי להשתמש בה ולפי דעתי, סוף החודש היא פגה תוקף
יצא לי יותר מידיי לשכוח כמה מזכך לכתוב במקום בו אף אחד לא מכיר אותי ואני באמת יכולה לשפוך הכל עם טעויות, בלי פילטרים, בלי הגהה וכל מי שמפריע לו מה ואיך שאני כותבת (טבריינים לדוגמא)- יכול להכנס לי לתחת בערך ויהיה לו שם הרבה מקום.........................
חג אביב שמח לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
