כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

שונאת, שונאת, פשוט שונאת להיות חולה!

מאז שחזרתי לאאוטסורסינג אני עובדת במשרה מלאה. אין יותר משרת אם קצרה מלווה במשרה של עצמאית שלא קיימת. אני עובדת כל יום מ7:45 עד ארבע בצהרים ולפעמים אפילו עד חמש או שש.אני מגיעה גמורה הביתה, אני לא מדברת שאחרי שעה וחצי הקטנים שלי כ"כ גמורים שהם הולכים לישון. בשעה שמונה בערב, אני מעולפת על הספה. כך שהרבה ערבים פשוט אין לי כוח. אין לי כוח להזיז את עצמי לבשל, לנקות שירותים, להפעיל מכונה ולקפל כביסה. אז הכל מצטבר לסוף השבוע

אבל מה קרה?...

קמתי הבוקר עם גרון סגור. הראש מסתחרר ואני לא יכולה לעשות כלום.עם כל זה, קטני מסרב ללכת לישון בצהרים וספינקה מנדנדת ברמות על. הבטחתי לאמא שלי שאבשל משהו להיום בערב ורציתי נורא להכין עוגה עבור יום ההולדת של אהובי היקר שמתרחש מחר

אז כלום! נאדה!

כלום לא נעשה.

אני לא יכולה להסתכל על הבית, נהיה לי שחור בעיניים (לא מעצבים, הרצפות פשוט שחורות מרוב לכלוך).

יחד עם כל אלה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לקח חופש מחלה כי אני צריכה שעות מסויימות לתלוש המשכורת לגן של הגבר הקטן שלי. חוץ מזה שכל העדרות שלי, זה סיפור שלא מהעולם הזה במקום העבודה הישן חדש שלי

פשוט כיף! כיף להיות אני!!