אני חושבת שבאופן כללי, לכולם יש ירידת מתח מהבלוגים הללו.
רונן מעדכן פעם בשנה
שלישיית הסיטקום נעלמה מעל פני האדמה וגם כשהם מוסיפים פרק פעם בחודש, זו רק נון.
גרגמל בכלל סגר את הבלוג.
ולי?
לי אין כוח לכלום. התקופה הזו לא פשוטה בכלל-אני נאבקת בקושי בלימודים שלי.
מלבד זאת, החלטתי לכתוב מה באמת קרה לי בחודש האחרון ולמה זה הגיע לנקודה קריטית השבוע. היום אני מפרה את ההבטחה שלי.
היה מי ששאל אותי, מה קרה לבחור שנפגשתי איתו לפני חודש ולמה אני לא מעדכנת. ובכן, לפגישה ההיא היה המשך והמשכנו להתראות, פחות או יותר..
הוא בחור כמו כולם, כמו שאני בחורה אחת מיני רבות. אולי אתן מכירים אותו, אולי יצא לכם/ן להגיב אצלו מידי פעם. התחלנו ממיילים של אייקונים מחטטים באף. המשכנו לשיחות אל תוך הלילה במסנג'ר. ובמשמרת לילה מאוד ארוכה שלי הוא התקשר לעבודה ובאמת דיברנו כל הלילה. סביר להניח שאם הוא לא היה מתעקש, לא היה מתרחש ביננו כלום ושום דבר- גם לא מבחינת דיבור פשוט. דבר נוסף שצריך לציין כאן, זה שהוא הגיע ישר אחרי הקטעון עם הילד. הרגשתי אז שאני לא מצליחה להצליח, לא מצליחה להכיר בחורון נורמלי- שירצה להיות איתי ושיצליח להבין אותי. הוא הצליח לנטרל את הרגשת הכישלון שחשתי. הוא כל הזמן פימפם לי למוח שלא אני שלא בסדר.
לא הלך חלק.
אני מחייכת עכשיו כשאני נזכרת בשיחות ביננו. העצבים שלי כשגיליתי את האוריינטציה שלו, ששונה ב-180 מעלות משלי. את חוסר הסבלנות שלי לשמוע על כל האקסיות שלו (דחיל ראבק, זה לא מעניין אל תשתף אותי. אני לא מספרת לך על כל זין שעבר לי בין הרגליים). כשאיבדתי את הסבלנות ורציתי לחתוך את הסיפור אז נפגשנו. היה כיף, צחקנו ושתינו (הוא לקח אותי לבורגר ראנץ'), עד שהוא אמר לי ש"מה שיש ביננו זה לא דייט"..
אין לכם מושג כמה התחרפנתי, אז מה זה היה? כי אני לא מפתחת ידידים- לא אוהבת, לא מעוניינת, לא רוצה!
הוא כל הזמן אמר לי שאיתי הוא מצליח להפתח ולדבר כמו שהוא לא דיבר עם אף אחת. ההרגשה שהכל זורם בצורה כ"כ טיבעית ומוצלחת, היא זו שגרמה לו להגיד את זה. שאין את הלחץ וחוסר הטיבעיות בפגישה ראשונה. מאז דברים השתנו-
הוא לא מדבר איתי..
הוא לא מספר לי כלום..
אני לא יודעת שום דבר ומה מתנהל, אבל אני אמורה להמשיך עם זה, לבלוע את הצפרדע ולהמשיך לחייך.
הדברים הגיעו לידי פיצוץ לפני יומיים: התגלו חילוקי דיעות על רקע אמנותי, קרי- אני אמורה לשמור כשרות, לשמור שבת ו(את זה הכי אהבתי) לשמור טוהרה. רק ככה דברים יוכלו להתקיים ביננו. (את המשפט האחרון הוא לא אמר, לא במילים. אבל זה השתמע היטב בשיחה).
כפי שאתם מכירים את האלה- התרגזתי! מאוד מאוד מאוד. הוא לא שאל אותי אם אני מוכנה לעשות את זה. הוא לא שאל אותי אם יש מצב לחשוב בכלל על כל הכיוון הזה. yours trully באה מעולם חילוני לחלוטין, שבו אפילו להדליק נרות לכבוד שבת זו מטלה שצריך לרשום לעשות אותה, כי אחרת אני פשוט שוכחת. הכי מצחיק, שמעולם לא אמרתי שאני לא מוכנה להתפשר ולוותר (שתי המילים השנואות עליי הכי בעולם, יותר מ"מוות" ומ"שקר"). אבל מעולם לא העמידו בפני את האפשרות לשקול, אלא פשוט אמרו לי את זה- זה מה שאת צריכה לעשות, נקודה.
הכל זה פלונטר אחד גדול.
אני כועסת מאוד.
והוא בדיכאון כלשהו.
הוא אמר לי שנפגשנו בתקופה לא משהו, עובר עליו הרבה. זה עוד דבר שהרגיז אותי. נשואה1 אמרה פעם משהו מאוד נכון, גם הפקחוס החביב אמר לי משהו דומה: מתי זו תקופה שהיא כן טובה?
עכשיו אנחנו נאבקים בתואר שלנו ומחפשים להתייצב בחיים, כי תכלס זו הפעם הראשונה שאנחנו נאלצים להתמודד עם החיים לבד. אבל אח"כ, מה? למצוא עבודה, למצוא בן/בת זוג ולבנות איתה את החיים, להאבק במשכנתא, בחובות, בגידול ילדים בחינוך, במשפחה, בהזדקנות. בקיצור- חארטה! תמיד יש מאבק, אף פעם אין זמן מתאים. פשוט צריך להמשיך ולהתנהל עם מה שמוכתב לנו.
זהו זה
ההגיון הקר והאינסטינקט הפנימי שלי אומר- לסכם, לחתוך, לסיים. אבל הלב אומר משהו אחר- בלי ששמנו לב, השתרבבו פה רגשות, תחושות (סקס) וזה לא כזה פשוט. הייתי רוצה להגיד, אתה צודק. אני לא רוצה שהוא יוותר, כי אין איך. אין אפשרות לוותר על אידאולוגיה, על מצפון, על דרך חיים. אבל לבוא לקראתי, זה דבר שהוא יכול לעשות.
אם אתה חשוב שאני כזו מיוחדת, אז תוכיח!
תראה לי שאתה יכול, תראה לי שאתה בכלל רוצה!
תלחם עליי!
תשקיע בי, תשקיע בנו..
תלחם בפערים שהם כמו בורות ביננו!
תראה לי שאם אני הולכת לעשות כאלה שינויים מרחיקי לכת בחיים שלי (הפעם אני זו שתצטרך להשתנות ב-180 מעלות) אז שווה לי לעשות את זה.
אם יש פה אלמנט של נתינה, שהיא תהיה הדדית ולא חד צדדית- תוציא אותנו לאור..
אני הולכת להתכונן, יש פאקינג בריתה על הראש- באשקלון
(מזל שהיא לא קוראת את הבלוג הזה. ז"א, אני מקווה שהיא לא קוראת את הבלוג הזה).
סוף שבוע מקסים לכולם, שלא תבכו אף פעם!
פרייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
