כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

זוכרים את זה?

זוכרים שכל הסיפור עם הבחור שלי התחיל כתגובה לזה?

אוקי,

אז אחרי חודש וחצי- גם זה נגמר...

הוא טען שבמשך סוף שבוע שלם כאב לו פיזית כל הגוף. הוא לא ידע מה לעשות עם הקטע ביננו. ושהוא נכשל.

פייר, הוא נכשל! כי הוא לא היה מוכן להקשיב למה שלי היה לומר.

כי הוא לא היה מוכן אפילו להגיע לכאן ולעשות את זה כמו שצריך, אלא לגמור איתי את הסיפור בטלפון.

כי ברגע הראשון שהוא ראה סימן ולו פעוט של קושי, הבחור לקח את הרגליים וברח.

כמה אופייני..

ואני חשבתי שאולי הוא לא יהיה גבר טיפוסי. אולי הוא טיפה ילחם על הקשר ועלינו ואנחנו ניהיה הצלחה גדולה. אבל לא..

בשני פוסטים מלפני, כתבתי שאני נותנת לו את האפשרות לסגת. והוא תפס אותה, בשתי ידיים.

כבר כתבתי בעבר שבכל הסיפור הזה (שאגב, גם הוא לא עלה על חודשיים), אין שום דבר שאני מרגישה שעשיתי לא בסדר. ז"א, מבחינתי, לא יכלתי להתנהל בצורה יותר טובה ממה שעשיתי.

לכן, אני לא בדיכאון, באמת שלא..

אני פשוט נורא נורא מאוכזבת.

מרגישה קצת ריקנות מבפנים, כאילו כל מה שהיה, היה פשוט לשווא..

פאק!

פשוט חבל..

אמרתי לו שיכתוב עלינו, שיוציא אותנו לאור. מעניין אם הוא באמת יעשה את זה. מעבר לזה, אני לא רוצה אף סוג של קשר איתו- בשום צורה ובשום מצב..

(איזה באסה, באמת רציתי שיהיה לי בנזוג לחתונה הזו..)