כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

הוזמנתי להצטרף לטבעת של 25+, המהות שלה זה טיולים בארץ.

אין בעיה לטייל, להפך, כשאני לא מתפדלאת זה הכי כיף שבעולם. אבל למה 25? ועוד פלוס? למה? אני מסרבת לקבל את העובדה שאני מזדקנת

אני בת 21 לנצח..

הסכמתי להתקבל לטבעת.. אולי נטייל כולנו פעם..

בכל פעם שאני מסיימת איזה שהוא קטע, לווא דווקא רומנטי. אני עושה מן סקירה, משהו בסגנון "אז מה היה לנו כאן", לראות לאן הגעתי ואיפה אני בעצם עם החיים שלי ועם המטרות.

מה שהצלחתי לראות, שלא היו לי קשרים שלהצליחו לעבור את מחסום החודשיים. קשרים אמיתיים, לא הקמיקזה שלי עם קומבי (היא הייתה משום מה שנה וחצי). זה נורא מבאס.

זה לא שאני לא יודעת להיות בקשר, אני כן. אבל משום מה זה לא מצליח..

לפחות במה שהיה לי עכשיו, עם דוסדתיצראופקים, אני לא מרגישה לא בסדר עם עצמי (כמו שהרגשתי עם התימני האדיוט, למשל). אני יודעת שהייתי נאמנה לעצמי ולעקרונות שלי.

דבר שהעלה בי מחשבה מורבידית כלשהי ואני אשתף אתכם..

כפי שאומרת הטבעת, אני כבר בת 25 פלוס. באיזה שהוא שלב, מתפתח הפחד והיאוש הזה מלהשאר לבד. הרבה בחורות בגילי, כולל חברות שלי, התפשרו. נכנסו לקשרים שלא היו מבחינתן 100 אחוז רק כדי לא להשאר לבד (מישהו אמר פה נשואה2?). אולי היה לי נורא כיף לדבר עם הבחור, יכול להיות שהוא יכל להיות ידיד מצויין- אם הייתי מאמינה בידידים- אבל להיות איתו בקטע לא אפלטוני, ובכן..

יגידו הרבה אנשים עכשיו שזו ראקציה לזה שהוא זרק אותי. יכול להיות, אבל אני לא מסכימה. לא לגמרי.

הרבה פעמים בשיחות שלנו, אמרתי לו, שנכון שלא היה מצב ביננו, אם היינו נפגשים סתם ככה, לפני שדיברנו ושפכנו את הלב בצורה טוטאלית אחד לשני? אחרי שהצקתי לו עם זה, הוא הודה שסביר להניח שכן..

התמונה שלו- לא עשתה לי את זה, (בלשון המעטה) בפעם הראשונה, כשהיא נשלחה. אבל הרגשתי, שאני חייבת לו ולעצמי את הצ'אנס הזה להפגש ולהכיר, ולו רק בגלל שדיברנו כ"כ הרבה לפני כן. מצחיק שהדיבור ביננו, האמיתי והכן, התפייד יותר ויותר כשנכנסנו "לקשר" יותר ויותר. לא דיברנו בכלל! לא ידעתי מה קורה איתו ומה הוא מרגיש, ואני לא בטוחה שהוא הצליח להבין מה מתחולל אצלי.

אז מה באמת היה לנו כאן?

כשנפרדתי מקומבי, אז באפריל (לא הפגישה בנובמבר, כשרציתי ממנו זיון יומולדת), התמקדתי בתהליך ההרזייה שלי- זה הלך פשוט נפלא, אבל משהו ביולי השתבש. לא הצלחתי להחזיק בזה ולהתמיד בזה. (הייתי צריכה להיות היום כבר במשקל כבוד ). אני לא יודעת מה קרה, אבל אני חושבת שאני אחזור לזה..

זה לא שאני לא רוצה לצאת.

זה לא שאני לא רוצה להיות כוסית לחתונה, אבל זה כבר לא יקרה.

זה לא שאני לא רוצה בנזו לחתונה, אבל גם זה כבר לא יקרה..

אני אתמקד בתהליכים החשובים בחיי- ללמוד ולסיים את התואר ולהתעמל עד שיהיו לי קוביות בבטן.

זו הסיבה שקראתי לפוסט "פיתוח המוח והסגידה לגוף"

בעעעע...

אני חושבת שאני אפתח קטגוריה חדשה..

אני הולכת לאונ' ללמוד ולהיות חכמה, במידה ואין שביתה- אבל מה הסיכוי? זו האונ' העברית, כאילו דה? עם הסטו' האדישים ביותר בעולם, כאילו דה?

בקרוב, פוסט ציטוטים נבחרים