כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

פעם, אני אדע להתעסק עם HTML ואז העיצוב של הבלוג שלי יהיה מדהים ביופיו. בנתיים, במסגרת המצב הנתון, אני מתפשרת על מה שיש. מה דעתכם? בטח תגידו שהצבע מסנוור. אם זה באמת ככה, תתמקדו בתמונות ולא בצבעים.  אגב, זו אני בחתונה בתמונה שבה אני נראית כמו פרה הולנדית. מכיוון שאני רומנייה, שמתי כאן בקמצנות רק את החלקים החשובים.

אז מה חדש?

איך עבר החופש? מי יצא מעבדות לחירות בסיני? (פרדוקס בהתגלמותו).

לא נטשתי, למרות שהמחשבות לעשות את זה חזקות עכשיו יותר מפעם. הייתי בבית של ההורים וקצת בבית של אחגדול ואישתו בחיפה. עשיתי קניות וגיליתי שעליתי במשקל.

סה"כ היה ממש כיף בצפון. ממש לא התחשק לי לחזור, בטח שלא לעבודה- תנחשו איפה אני עכשיו??

הקפאתי את המנוי המאוד טרי שיש לי באתר ההוא. מעולם לא הרגשתי שאני שלמה עם ההרשמה הזו. מעולם לא נפתרתי באמת מכל החסכים הפסיכולוגיים שהיו לי לגבי המצאות באתר הכרויות. החוויה היחידה שיש לי ממנו היא דווקא "חיובית", בערך. אבל, זה לא זמן טוב. אני לא יכולה לחפש לעצמי עכשיו בחורון, אני לא יכולה לגרום למישהו שיאהב אותי, כשאני לא כ"כ בטוחה שאני אוהבת את עצמי כרגע. זה מתבטא בהרבה מאוד דברים:

אני עמוסה עם הלימודים והעבודה

אני מנסה לחזור לתהליך ההרזייה שלי

אני משתדלת להיות נחמדה יותר לאנשים.

אני לא יכולה להשקיע באף אחד כרגע, לא לפני שאני אשקיע בעצמי. 

זה מעניין ואף אירוני. היום אבל בדיוק היום לפני שנה, נרשמתי לש.מ. הייתה בי הרבה תקווה ומוטיבציה- ירדתי 13 קילו שמהם העלתי בחזרה 8.  

אני תוהה למה עשיתי את זה.. למה הפסקתי את הכל? הייתי בדרך הנכונה ביותר, הייתה לי כ"כ הרבה מוטיבציה, הייתי על גג העולם, הייתי פשוט מאושרת.

לתרץ את זה ביצר הרס עצמי שיש בי?

לתרץ את זה בחוסר יכולת להתמיד במשהו?

לא רוצה לתרץ!! הפסקתי, עליתי ואני חוזרת. תמיד בתקופה הזו של מאי (החודש השנוא עליי ביותר) אני חושבת קצת יותר. עונות השנה מתחלפות, הקיץ האהוב שלי מגיע ולי יש רצון לשינויים.

אני עומדת בפני שינויים גדולים מאוד ומרחיקי לכת. חייבת לחזור לעצמי, כך לפחות אני לא מרגישה שאני אהיה "שלמה" רק אם יהיה איתי מישהו. אני יודעת שאני בן אדם גם אם אני עם עצמי.

חודש חדש מתחיל- מחר יום הפועל! (גם אם הוא כבר לא מצויין יותר בשום מקום).

אני זוכרת שהייתי קטנה, אמא שלי הייתה לוקחת אותי כל שנה לת"א באחד במאי לצעדה גדולה. בשבילי אז זה נראה כמו מסע גדול, רחוק ומרגש. הייתי אוכלת צמר גפן מתוק ומקבלת הרבה סטיקרים וחולצות של מפלגת העבודה ושל בנק הפועלים.

חבל שאין את זה יותר היום, מה גם שאני כבר לא בת 7..

מעניין אם גוגל יעשו משהו עם זה

טוב, אז- חג מופלטות שני שמח לכלום. אני אהיה בעבודה, אבל דיר באלק- לעשות חיים, שומעים?!? 

פרייה