כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

רציתי להכנס קצת יותר עמוק למחזות.

ברכט היה נגד דטרמיניזם. הוא טען שאדם אחראי לגורלו בלבד, לא תורשה ולא סביבה.

בקט היה אקזסטנציאליסט ידוע. הוא טען שהקיום קודם למשמעות ובכלל, לקיום אין משמעות. אני ממש אוהבת את המשפט המפורסם שלו על אלוהים: הבן זונה הוא לא קיים

אני אומרת..

שכל המחזות הללו שמדברים על מוות חירפנו לי את המוח..

אני לומדת עכשיו למבחן במוסיקה. אני ממש אוהבת לשמוע את דייר סטרייטס, את בוב דילן ואפילו למדתי לחבב את בלאק סבת'. אבל כשמכריחים אותי לדעת שמות של 30 אמנים, אלבומים ושנים- זה מועד לכישלון. לא משנה כמה אני אוהבת את המוסיקה הזו (לא כ"כ) אני לא אזכור. אז עכשיו בעבודה, אני מנסה לשנן.

קשה לי לא לחשוב כל יום כל היום על המעבר שלי. בייחוד כשאני לומדת למבחנים וכותבת עבודות. אני מניחה את זה בצד. את ציד הדירות אני אתחיל באמצע יולי, אבל עדיין... אני חושבת שכנראה יש סיבה למה שקורה אצלי בחיים. אני אמורה לחזור לדיאטה, אני אמורה להגיע לדרא"פ רזה. יש לי איזו שהיא מחוייבות, שכרגע ניסתרת מעיני, אבל שאני צריכה לסיים בי-ם בכלל ובאונ' העברית בפרט.

קראתי בפורום תפוז של מישהי שממש כועסת על החבר שלה. היא התחילה איתו את הקשר בידיעה שהוא נוסע לטיול גדול. היא לא סגורה על אם להפרד ממנו או לא. ואני תוהה..

יא חתיכת מטומטמת. ידעת מההתחלה שהוא מתכוון לטייל, אם היו לך בעיות עם זה, למה נכנסת לקשר איתו?? ואני תוהה על עצמי.. האם אני לא אמורה להכנס לאף סוג של קשר, כיוון ששנה הבאה אני מתכננת לטוס לפחות ל-3 חודשים?

ואני תוהה..

ואם בתהיות עסקנו, מישהו שלח לי מייל ותהה איך זה שנהייתי כ"כ צינית?

נהייתי?

מתי לא הייתי? כל הקיום שלי, אני זוכרת את עצמי כבחורה סרקסטית ואירונית. ואתם יודעים מה?

זה ממש לא מזיז לי!!

אני מצחיקה את עצמי? זה מספיק לי. אני מכירה בערך עצמי? זה מספיק לי. לפעמים אני מרושעת? טוב לי עם זה(רק לפעמים? )

המחשבות שלי מגיעות כמו פרגמנטים, מה שיש אני מוציאה. בכלל, אני חושבת שאני במצב רוח מהורהר קצת לאחרונה. אולי טיפה יותר סגורה לחברים שלי. לאף אחד אין זמן ואני מתאמנת, לפחות זה עושה טוב. מה שמזכיר לי, נוט לכל קורבני האופנה:

אתם לא ארמסטרונג, הצמיד הצהוב המעפן הזה, כבר מה זה פאסה..