כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

היום יום השנה לקובי

4 שנים עברו מאז, כאילו חלפו ימים ספורים בלבד..

ישבתי בכיתה ופתאום נזכרתי. הסתכלתי סביב ועולם כמנהגו נוהג. אני כמנהגי נוהגת..

איך הולך השיר: הזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות?

אני זוכרת כשהוא מת, בכיתי המון, ממש התפרקתי ולא הבנתי איך העולם לא נעצר ולא עומד כי קובי כבר לא כאן.

והזמן דפנטלי מטשטש זיכרון הטוב ביותר שקיים.

גם השנה לא נסעתי לנהריה לבית העלמין. אני לא יודעת, אני מרגישה קשיים רבים בלעשות את זה (ולו רק טכניים בלבד).

יקירי, ליבי תמיד איתך