כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

כמה זמן את כבר בעסקי הבלוג? קרה שרצית לסגור אותו והתחרטת? קרה ששינית כיוון? (לא עיצוב, כיוון)
כן!!!
כל הזמן.
כל פוסט וחצי אני שוקלת לסגור אותו. כל תגובה שמרגיזה אותי, אני מאיימת לסגור.

הבלוג פועל כבר 10 חודשים, אוטוטו יומולדת..

האם זה הבלוג הראשון שלך? אם לא, אלו בלוגים היו לך קודם לכן?
הבלוג הראשון לחלוטין!

מאיזו סיבה פתחת את הבלוג (בשביל לפרוק רגשות, כדי שכל העולם ידע מי את, וכו’)?
רציתי להעלות מחשבות ושחיצוניים יתנו פידבקים אובייקטיביים.
כמה חבל שאני לא מקבלת שום דבר. ואם פעם ב- כן, אז אני לא מתייחסת. טולק אבאוט פרדוקס.

האם את רושמת גם דברים מאוד אישיים וסודות כמוסים בבלוג, או רק דברים שלא אכפת לך שאנשים יידעו?
הבלוג שלי הרבה יותר אישי משל בלוגרים רבים אחרים שקראתי. אבל מכיוון שמההתחלה, קראו את הבלוג אנשים שיש להם פנים, קרי, אחי הגדול או חברות טובות. אז אני מצנזרת.

אני יכולה להגיד שבדבר אחד אני נורא גאה בעצמי. נותרתי נאמנה למי שאני, על אף הרבה חרא שעברתי כאן.

האם המצאת פעם פוסט,האם פעם שיקרת כדי ליפות את המציאות, להוסיף פלפל לסיפורים, או סתם - ללא סיבה?
המצאתי..
ניסיתי לכתוב שיר זימה. לא כ"כ הלך לי..

האם את כותבת בשביל עצמך, או בשביל אחרים? 
בשביל לפרוק.
בשביל לזכור.


האם את כותבת בזהות בדויה או בשמך האמיתי? כמה מן הקוראים באמת מכירים אותך?
הזהות שלי בדוייה.
אבל בזמן האחרון יותר ויותר מתחילים להכיר אותי. מעניין מה זה אומר..
כמה מן הקוראים באמת מכירים אותי?? אני חושבת שאף אחד, אפילו לא החבר שלי לשעבר, שאף הוא בלוגר.

איזו חשיבות את מקנה למספר הנכנסים לבלוג (הקאונטר) ולמספר התגובות? האם אלו הדברים החשובים לך ביותר?
נתתי לקאונטר ותגובות יותר מידי תשומת לב. תשומת הלב הזו עלתה לי בדיכאון לא פשוט.
הנה, האמת יוצאת לאור..
הבלוג שלי הפך לפרטי, כי נתתי תשומת לב רבה מידי לאנשים ללא פנים. כשראיתי שבאשכרה מפריע לי שאני לא המרכז אצל אחרים (אני מופרעת, מה לעשות). עצרתי את עצמי.
והנה אנחנו, בפורמט שאנחנו בו כיום...