קיבלתי מחמאות על הפוסט הראשון שלי.
אני חשבתי שהוא לא משהו, שלא ממש הצלחתי להתנסח כמו שצריך ושלא הצלחתי להכניס דברים חשובים שעוברים לי בראש. בכלל, התגובות שקיבלתי הן בסגנון "בהצלחה", "אנחנו בטוחים שתמצאי אותו". זו לא הייתה הכוונה. דיי גרם לי לחשוב על מה אנשים מבינים ממה שאני כותבת, למה בכלל הם בוחרים להתייחס ואולי יש מצב שאני בכלל לא קולעת למטרה- למה שאני רוצה להגיד..

מעניין לומר שקיבלתי את המחמאה על הפוסט מגבר. נתתי לגיטימציה לכל פחדני העולם הזה, להתבצר בשטויות של: לא בשל למחוייבות, נוח לי ככה ביחסים ביננו ואני לא רוצה להתחתן.

ניסיתי לפתח את הבעיה שלי לגברים בכלל ולא רק למערכות יחסים בפרט.
אין לי ידידים.
חלק זה במודע, כי אני לא מעוניינת לפתח כאלה צורות של קשר. וחלק כי אני מג'דננת עליהם מאוד מהר ומעיפה אותם מחיי. חשבתי, אולי זה קשור לאימפוטנציה בלפתח קשרים. בואו נרחיב את העניין, אולי זה קשור גם לעובדה שאני לא שומרת על קשרים, עם גברים ונשים כאחד..
אין לי תשובות..
הסחלב אמר שהוא מבין את המיגבלות שלי. מאוד מוזר, מהן המיגבלות שלי? אני לא יודעת מה הן, איך הוא הצליח להבין אותן?
מעניין כמה תגובות של "תמצאי חיים" אני אקבל עכשיו...
אני עדיין מחפשת דירות.
ראיתי היום דירה מ-ד-ה-י-מ-ה במושבה הגרמנית, יותר נכון ביוונית. החלטתי ששם אני רוצה לגור שנה הבאה. מפצה על כל השנים האבודות במעונות. הבעיה הייתה שאלה ששוכרים את הדירה הם זוג שרוצים לעזוב במהירות. ז"א, אין מצב לשכור חדר ולחכות שיבואו שותפים (קצת כמו במעונות, כשחושבים על זה), אלא חייבים לקחת הכל קומפלט. השוטר אמר ש- 520$ ל-2 חדרים זה יקר ובמחי יד ביטל את הדירה ממנה כה התלהבתי.
אני חושבת שאני אעבור לחפש דירה לבד.
איזה עונש..
