כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

לא בדיוק.

הם היו אמורים להסתיים. השיעור אתמול במוסיקה היה אמור להיות האחרון בתואר, אבל לא..

הדחקתי את כל העניין עמוק עמוק ודחפתי את הראש בחול עמוק עמוק כמו שרק אני יודעת לעשות ונסעתי לחיפה לאישתו של ולאחי, כיוון שהיה לה יום הולדת..

על הדרך אני לא אספר כי זה מרט את עצביי, גם ככה הם לא יציבים במיוחד.

אשתו של הכינה ארוחה גדולה וצימחונית, אמא שלה הייתה ועוד איזו קרובת משפחה, ההורים שלנו מינוס אח קטן שעושה כרגע ברוגז עם כל המשפחה. היה נחמד, אכלתי הרבה. גיליתי שהצלחתי לעשות את כל הבילתי יאומן ולעלות בחזרה את כל מה שהורדתי שנה שעברה. הכי עצוב זה שזה לא הזיז לי בכלל..

היו מספר חדשות טובות. אחת מהן שאבא שלי סיפר שרוצים להציע לו רכב בעבודה מליסינג, בגלל התפקיד שלו. אני התלהבתי, זה אומר שהמזדה עוברת אליי. אבל אחי (כמובן) חש שהוא צריך לצנן את ההתלהבות שלי ואמר שביטוח למזדה הספציטפית הזו עולה 6000 שח ~פלוס מינוס~. הייתי איתו לארג'ית, אמרתי שלא אכפת לי להתחלף איתו, שהוא יקח את המזדה ואני אקח את המיצובישי החבוטה שלו.

דבר מצויין שקרה וזה דבר שמעניק לי תקווה, גם אם אני לא מסיימת ללמוד השנה. התקשר אחד הפרופ'ים הכי חשובים בקמפוס בו אני עובדת, אבא שלו היה אמן מאוד גדול- הוא עשה ויטראז'ים בכל מיני מקומות באונ', אחד מהם נמצא באונ' העברית. אותו פרופ' היה צריך להכניס את האוצר של כל העיזבון, אבל אללי, לא סידרו לו אישור כניסה..

אחרי שהחלקתי את כל הקצוות עבורו סיפרתי לו שאני כותבת עבודה על אבא שלו. (רמז, אבא שלו זה לא לאונרדו דה וינצ'י)

הוא התלהב..

אמר לי שהוא עושה הרצאות עליו (הפרופסור הוא מעל גיל 60) ושהוא יוכל לעזור לי בכל דבר שאני אצטרך ונתן לי את מספר הפלאפון הפרטי שלו.

חלום שהתגשם. הרבה חשבתי שאולי כדאי לי לפנות אליו, אבל לא היה לי כ"כ נעים. דבר שכפרה, אגב, הייתה משתינה עליו בקשת. אצלה אין כזה דבר לא נעים- היא הלכה לראיין את יעל דיין על דברים שלא קשורים בכלל למה שהיא עושה היום.. לפחות מבחינה אקדמית דברים זזים לכיוון מעלה. שווה להיות נחמדים לפעמים..

העברתי את הלילה בחיפה וחזרתי לא מזמן לשבת על הסמינריון וקצת ללמוד למבחן שיש לי ביום שלישי (שניים) ורביעי (אחד גדול).

משתדלת לא להיות "רגוזה" מידי ולהרגע.

שיהיה סופשבוע נפלא לכולם והרבה הרבה הצלחה במבחנים

אוהבת

פרייה