כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

בזמן האחרון יש לי נפילות.

כאלה שממוטטות אותי ליום שלם. בפעם הקודמת זה היה בערך לפני שבועיים, לפני שהשותפה שלי הגיעה והיתה לי מיטה גדולה לעצמי. קמתי ב-8 כי הייתי צריכה ללמוד, אבל נפלתי למיטה באיזה 10 ולא הצלחתי להתרומם עד שתיים בצהריים.

גם היום זה קרה.

כפרה ואני יצאנו אתמול קצת. היא רצתה להתאוורר ואני רציתי בירה (ולשכוח שכתבתי עבודה מעפנה ולהתפלל לציון טוב). היא כרגיל הציעה את הפוקצ'ה ואני כרגיל עיקמתי את הפרצוף. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו בטוגו. המקום נחמד, רק שביום ראשון דיי ריק שם ומי שהגיע היו הבעלים של ה"קמפוס" וילדים קטנים. המוסיקה הייתה סבבה, ישראלית. כפרה לא רצתה לשתות כלום, אז בלית ברירה גם אני ויתרתי- שתינו קפה

היה נחמד, כפרה שיעשעה אותי בסיפורי יומולדת (שזכה מצידי לסמס) ואני שעשעתי אותה ב... כלום! לא היה לי מה לספר, רק שבאיזה שהוא שלב, הבעתי את געגועיי לקומבי ..!! זה קורה אצלי בשלב מסויים, כשאני מרגישה שהייתי יותר מידי זמן לבד, אני מתחילה להתגעגע אליו. על אף שאני לא מתכוונת ליצור איתו קשר בכלל. אבל עדיין, מכל הגברים שיצאתי איתם, הוא הכי התאים לי (לא פיזית, בכלל לא פיזית) לא סתם הצלחנו לשגע אחד את השניה (אני שיגעתי אותו יותר) במשך שנה וחצי. אנחנו לא בקשר מאז היום הולדת שלי בנובמבר, זו התקופה הכי ארוכה שהיחסים ביננו בנתק. בתקווה שזה אכן ישאר כך.

חזרנו הבייתה בסביבות 12, אבל אני נשארתי לשחק בזלדה, משחק הגיים בוי החביב עליי מימי ילדותי, שאחגדול, אני לא חושבת שבחוכמה גדולה, מצא ב- Ynet, ועכשיו אני מכורה מחדש..

קמתי באזור 9 היום, שתיתי קפה ואכלתי סנדוויץ' ותכננתי להתחיל ללמוד, יש לי מאמרים בהיסטוריה לקרוא..

אבל אז.. נפלתי!

לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה עד בערך לפני חצי שעה. אמא שלי התקשרה אליי וגם תפלצת..

אני לא בטוחה שזה מסמל טובות, מעולם לא היו לי נפילות כאלה- ממש חוסר הכרה. אפילו לא בימים של הצבא שהייתי יוצאת לתרגילי פלוגה עם הטירונים ב-4 לפנות בוקר...

טוב נו.. אני הולכת לנסות ללמוד קצת.