כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

עוד כמה ימים הבלוג שלי חוגג יומולדת.

עוד כחודש בערך, נגמר לי הפרו.

אולי אני אחתוך את כל העסק כאן?..

חזרתי לירושלים ואני לא יכולה להפסיק לחשוב. אמרו לי פעם שאני חושבת יותר מידי וזה מה שעוצר אותי.

אני בטוחה..

לפני כמה ימים, כשהייתי בצפון התקשרו אליי מהעבודה כיוון שהבוס רצה לדעת מי עוזב בסוף המינוי ומי נשאר.. היססתי, לא ידעתי איך לענות.

זה שאני על סף דרכים, זה ברור. אבל, זה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, זה בטוח.

אולי עכשיו שאני מתקרבת לגיל 30 (אין מה לעשות, חייבים להודות שאני קרובה יותר ל-30 מאשר ל-20, לצערי), אולי עכשיו הגיע הזמן להקשיב לעצמי?

אני רוצה דרום אפריקה, אז יהיה דרום אפריקה?

בגלל "הבילוי" שלי בבית, אני צריכה לעשות כמה מועדי ב באוגוסט, אני צריכה להתאפס על זה.

אני צריכה להכנס לבוס שלי להגיד לו שאני צריכה יותר משמרות, בקרוב יהיה לי קצת (הרבה) יותר זמן.

אני צריכה לקבוע פגישה עם הפרופ ההוא, לדבר על אבא שלו, האמן הדגול.

אני חייבת למצוא את עצמי..

אני חושבת שאני אעשה קורס צלילה, סוף סוף יהיה לי קצת יותר זמן להשקיע.