כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

השלושה חודשים האחרונים היו סיוט.

הייתי מתעוררת באמצע הלילה שטופת זיעה ותוהה מה יקרה אם.. איך אני אבשר את זה להורים שלי? איך אני אחיה עם זה? אני.. שהפחד הגדול ביותר שלה זה המוות..

כשישבתי במרפאה וחיכיתי לתשובות, התיישב לידי איזה בחור צעיר, שאמא שלו התקשרה כל 2 דקות והציקה לו. הוא היה חיוור כמו סיד וממש רעד. באיזה שהוא שלב הוא פנה אליי ואמר לי "איזה שבוע ארוך זה היה, נכון?" ואני תהיתי אם אני נראית כמוהו. הרגשתי כמוהו, זה בטוח. נכנסתי לפניו ויצאתי נורא מהר. נשמתי לרווחה והצבע חזר לי לפנים. הבחורה שמסרה את התשובות חייכה. הוא נכנס אחרי ואיחלתי לו בהצלחה. לא נשארתי לראות מה קורה איתו, אני באמת מקווה שהוא בסדר. הדבר האחרון ששמעתי ממנו היה: "תודה נשמה".

אז כנראה שיש לי עוד 50 שנים לחיות, בעזרת השם.

לכל יפי הנפש שאמרו לי: "תלמדי את הלקח, פעם הבאה תשתמשי באמצעי מניעה"...

סתמו ת'פה!!!

לא הכל אתם יודעים, אל תניחו הנחות מטופשות כיוון שאני בחרתי לא לשתף אתכם בכל מהלך חיי. במקום להתחסד ולהתנשא, תתמכו! אתם בטח לא רוצים להיות בנעליים הללו ולקבל את התשובות שאתם נותנים!!!

however...

לכל האנשים שכן תמכו, והיו הרבה כאלה כאן.

תודה!

תודה!

תודה!

אין לכם מושג כמה התמיכה הזו, ולו רק וירטואלית, עזרה.

עכשיו אני יכולה להחליט מה אני עושה הלאה.

זו כבר עובדה מוגמרת שאני נשארת בירושלים לעוד חצי שנה. המעשה הכי פשוט והכי חוסך כסף בשבילי הוא להשאר במעונות. כמה שרע ומר לי לחשוב על זה, יותר מתוק וכיף לי לחשוב על דרום אפריקה באפריל. לכן, אני צריכה לחסוך כמה שיותר. לכן, אני נשארת. זה בהנחה ואני אקבל תשובה חיובית ממשרד המעונות.

זו ההמתנה האחרונה שיש לי לעשות . נראה שכל מה שאני עושה בשמן האחרון זה לחכות...

בעודי יושבת פה וחושבת וחושבת. התגנבה למוחי מחשבה כלשהי..

אני יכולה לחזור להזדיין!!

יפי ייה...

לא עשיתי כלום במהלך 3 חודשים, כיוון שלא רציתי להעמיד בסכנה אף אחד (טפו טפו טפו). לא חיפשתי בנזוג והקפאתי את המנוי שלי באתר ההוא. אני יכולה ללכת להפשיר אותו. אני יכולה סוף סוף לנסות לחפש בחור נורמלי. בהנחה שלא נשארו צלקות מכל המאורע הזה. ראיתי תמונות של הרבה מאוד אנשים שאני מכירה מי-ם באתר הזה...

אני עדיין מעדיפה להכיר מישהו באופן פיזי ולא אינטרנטי. טוב נו.. יהיה מה שיהיה..

לפחות נפתרתי מהדוס הפרסי בעל הגנים הקלוקלים..

ותאמינו לי..

הגנים ממש קלוקלים, למרות שהוא בטוח, מה זה בטוח- משוכנע, שהוא בחור זהב..

דיי! זו הפעם האחרונה בהחלט שביזבזתי עליו מילים כאן! (ובכלל)

במסגרת שיקום/שיפוץ הפריה

החלטתי להאריך את מנוי הפרו, אבל רק לעוד חצי שנה. הזמן בו אני אמורה להיות בירושלים ובאונ'.

כמו כן, החלטתי לחזור לקבוצה של ש.מ. העלתי את כל המשקל שלי בחזרה. כנראה רק עם תמיכה של קבוצה ושל מדריכה הצלחתי להוריד שמו שרציתי. למרות..

בעודי מתעמקת בזה קצת יותר. אני לא כ"כ בטוחה שהעניין הוא של תמיכה. לפי דעתי, זה יותר תחרות.. היא ירדה קילו השבוע, אני ארד שניים שבוע הבא. בסוף כל זה, יש את חברות הכבוד, בה את מקבלת המון מתנות ודברים בחינם וגם את כוסית עולמית...

אני רק צריכה להחליט איזו קבוצה תתאים לי השנה.

אתמול התקשרתי למעריץ.

עשיתי את הטעות לספר לו על כל עניין האיידס, אז רציתי לגמור את הסיפור הזה.

הוא שמח עוד יותר ממני...

אני מקווה שאין לו איי אלו אשליות שנהיה ביחד.

תיפלצת אמרה לי אתמול שמאוד חשוב לשמור על קשרים. הרגשות שיש לו כלפיי יעלמו בשלב מסויים ונוכל להיות ידידים ותו לא. היא צודקת, לצערי הרב. אני ידועה בתור אחת שנותנת לקשרים להתמסמס לה, בגלל שאני רוצה להיות כל הזמן לבד. היא אמרה שבאיזה שהוא שלב, פתאום יפסיק לבוא לי להיות לבד, אבל אז, כבר לא יהיה אף אחד בסביבה..

הדבר האחרון,

הלימודים!!

ובכן, נשארו לי כמה מועדי ב ויש לי מבחן בית לכתוב. יש לי עבודה מרובה בעבודה עצמה וזה כל מה שאני הולכת להתעסק בו באוגוסט.

מלבד זאת, ב-10 לחודש יש יומולדת לאחקטן, הוא יהיה בן 20 וזה דורש חגיגה ענקית. וגם יומולדת לנשואה2, שאני לא אומרת בת כמה היא תהיה...

אני מודה...

ארוך.

שיהיה לכולם חודש נפלא ופרודקרטיבי.

קיץ מרגש ורויי דברים מרגשים.

שתחליטו רק החלטות חכמות וטובות.

והכי חשוב, שתהיו שלמים עם עצמכם.

אוהבת, אבל מלאן תלאפים.

פריה