כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

יש היום בערב את עיר הבירה אצלנו וממש רציתי ללכת. לשתות קצת, להשתחרר. אבל, בסופו של דבר אני נשארת ללמוד. לא דיברתי עם הפקחוס, כי הרגשתי שזה יהיה לא לעניין להתקשר אליו ולהציע לצאת. גם ככה רמת הקשר ביננו חורגת מעבר למה שהייתי רוצה איתו. לפי דעתי המלומדת, הוא היה רוצה איזה קטעון (או מעבר, מי יודע) איתי, הוא רמז הרבה יותר מפעם אחת, אבל אני מרגיעה אותו כל פעם שהוא מדבר.

בפעם האחרונה זו הייתה יציאה מסוג: "תני לבעלך לעתיד להכין לך את הקפה"

התקשרתי גם לאמריקאית, אבל היא רוצה לראות היום את הגמר של כוכב נולד.. ואני חשבתי לעצמי, wtf? אם אני, חושבת שזה משעמם, אם אותי, זה לא מעניין- מה נסגר איתך בובה? אני מציעה לך בירות ואפשרות לבחורים. חשבתי אפילו להגיד לבלונדינית הגדולה להגיע, היא במצב לא משהו. אבל...

יש גמר כוכב נולד!

לגבי האמריקאי, שהוא באמת באמת מאוד חמוד, היא החליטה לזרום עם העניין. עדיין קשה לה לאללה עם הסיפור והיא כ"כ מתלבטת. הוא שאל אותה ממה היא כזו נסערת (הכל באנגלית, כמובן) כאילו יש לה מלאך ושטן על שתי הכתפיים שמקשים עליה את ההחלטה. מה שלי היא אמרה, שבאמת טוב לה איתו, אבל ברמת הטוב, אין לה את התשוקה המטורפת הזו. אולי אין פה "אבל", כשחושבים על זה. היא הגדירה את העניין איתו, כאילו היא לובשת את זוג המכנסיים החביבים ביותר עליה. פשוט נוח לה.

אני לא ידעתי מה להגיד בקטע הזה. כל הקטעים שהיו משמעותיים אצלי, התחילו מתשוקה גדולה וראו עכשיו איפה הם וכמה זמן לקח להם להסתיים. אומרים שתשוקה נבנית במשך הזמן, אבל...

היא לא אמורה להיות שם מלכתחילה?

תהיתי לגבי הסיפור הזה, כי זה השפיע מאוד גם עליי. כי אם זה ככה, אז לא הייתי בכלל צריכה לזרוק את הבחור האחרון שיצאתי איתו לדייט, ההוא מ-Jdate. הוא ממש רצה אותי ואני לא הרגשתי כלפיו שום רצון להכנס איתו למיטה. אולי, לא הייתי צריכה גם להעיף את דובוני, הייתי נשארת איתו ומן הסתם הרצון להוריד לו את הבגדים היה נבנה, לא?

אני חושבת שאני אעלה את השאלה הזו בפורום ההוא שאני מסתובבת בו. למרות שלאחרונה, האנשים שם מעלים לי קצת את הסעיף.

לפי דעתי, האמריקאית קצת דרמה קווין בקטע הזה. טוב נו, הגיוני. היא מושפעת מ"חברים" ומכל האופרות סבון האמריקאיות הללו שהיא מכורה להן. היא חושבת שהיא והאמריקאי הם רוס ורייצ'ל..

ואם במהפך של 180 מעלות לחיים שלי..

הלכתי סוף סוף אל הרופא והוא אכן ראה שיש לי תת פעילות בבלוטת התריס ונתן לי כדורים בלי סוף. וגם לעשות כל חודש בדיקות דם. וגם ללכת לעשות אולטרסאונד צוואר אצל איזה פרופסור בעין כרם.

טוב שהוא לא מגזים.

הוא עיין בבדיקות הדם שלי ואמר לי שהחדשות הרעות הן, שאין מה לעשות. ככה בנויה הפיזיולוגיה שלי, ככה נולדתי ואני אצטרך את הטיפולים הללו לכל חיי. החדשות הטובות הן, שהסוכר והכולסטרול שלי הן: פרפקט! הוא אמר שאני יכולה להמשיך לאכול את כל מה שאני אוהבת (ביצים וגבינות עטירות עובש ושומן). הוא נורא הבין לליבי ואמר לי שאני מנסה לשמור דיאטה בכל כוחי, נכון? (כמעט נכון). הוא הבטיח לי באופן חגיגי, שבחצי שנה הקרובה, כשהמטבוליזם שלי יסתר, אני ארד 15 ק"ג.

וזו הבטחה!!

יהההייי... איזה כיף....

בזמן האחרון יש לי כל מיני השגות לגבי הדרום אפריקה. פתאום נורא בא לי לסיים כבר את הלימודים ולקחת את עצמי לכמה חודשים לאיטליה. אני לשכלל סוף סוף את האיטלקית שלי ולראות את כל מה שהתעסקתי איתו בערך מגיל 21.

אני דפנטלי לא החלטית.

ובנימה זו, אני חוזרת למבחן האחרון שעוד נשאר לי- נמאס לי ממבחנים!!