כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

שוב ישראבלוג מביאים אותי לדיכאון.

אני מודה, אני שונאת שזה קורה.

אולי זה לא רק המרחב הוירטואלי. לא מאוד כיף לי גם בחיים, לא יודעת למה. כי על פניו, הכל סבבה.

פעם לא היו לי קוראים...

אח"כ היו לי קוראים, שהרבה מהם לא היו מגיבים

עכשיו יש לי שני קוראים וחצי. נראה לי שהחצי הולך להתפוגג בקרוב, כי לא רציתי אותו באופן סתמי בחיי..

סורי על אקורד הסיום הצורם-

לא אהבתי את העובדה שניסית להפוך הכל לבדיחה- מחשבות חיוביות בתחת שלי.

אולי קצת התאכזבתי. אבל חפיף, אני רגילה להתאכזב מגברים-כאן ובחוץ. יעבור לי בנו טיים.

הכי התאכזבתי מטל. חשבתי שאנחנו קצת יותר קרובים, באשכרה היינו מדברים. אבל הוא התנהג אליי נורא מגעיל ואני נפגעתי מאוד. אח"כ, הוא פשוט העלים את עצמו. זה לא משנה, אני יודעת שהוא הפסיק לקרוא אותי.

קשה לי להתרגש לקראת הטיול.

אני באמת לא יודעת למה. אני מרגישה שאני קצת מתחרפנת. כ"כ הרבה על הכתפיים ושום דבר בעצם..

אני רוצה לעזוב את ירושלים כבר.

ולקומבי יש מחר יום הולדת, הוא יהיה בן 29..

בכל אופן, דאס וידניה, עד לעוד שבועיים בערך.

שיהיה לכולם סופש וחודש מצויין

ובחיאת ראבק..

אם אתם קוראים, תגיבו ולו רק סמיילי מעפן, שאני אדע שהייתם כאן.

תשמרו על עצמכם

פריה