כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

או במקרה הזה, הישראלית המכוערת...

ב-1917 הייתה המהפיכה הבולשביקית הגדולה..

נו, אתם יודעים, כל הקטע של לנין, עם הקומוניזם וכאלה..

באיזה שהוא שלב לנין מת (זה כי תיקנו אותי, וואט אבר) ובשנות ה-90 הייתה הפריסטרוייקה. ויוה לה רווליסיון.

מישהו אמר שממש כדאי ללכת למוזוליאום של לנין בקרמלין. הגופה האמיתית בהחלט שלו שוכבת שם- שמורה בפורמלין ותחת אבטחה כבדה ביותר.

אז ביום האחרון הלכנו לראות אותו.

הגענו באזור 10 ועשרים, כבר היה תור ארוך כאורך הגלות. אבל, המדריך "הנערץ" שלנו שלך את המדריכה המקומית שתשמור מקום לקבוצה.. ל-44 אנשים...

חלק הצליחו להדחף, בינהם אמא שלי. אבל אמריקאי מגודל אחד שם לב שנדחפים לו מתחת לשפם וחסם את הדרך. אני הייתי זו שנחבטה בו.

היה מאוד לא נעים, הוא התחיל לצרוך ולהשתולל. הפריד את הקבוצה הנדחפת שלנו והיה אלים פיזית. מה שהיה יפה זה שהוא התחיל לצרוח, אז אני צרחתי עליו. היה מדהים- מלא תרבות וקולטורה..

האמת, פחדנו שהוא יתחיל להשתולל באמת ולהיות אלים.

הנערץ המשיך קדימה מבלי לשים לב שהקבוצה הופרדה.

בדיעבד, הייתי צריכה לסתום את הפה להמתין את התור הארוך ולפי דעתי, תור 20 דקות היינו יוצאים משם. אבל ,לא...

הבאתי צעקה.

"מדריך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

תמיד ידעתי שאני מסוגלת להגיע לדציבלים גבוהים, אבל  זה היה השיא- הטופ שבטופ.

כל הסינים שהיו בתור הזדעזעו ביותר, האמריקאי המשוגע התחיל להשתולל ולצרוח, הוא נהיה אדום וחשבתי שהוא יקבל התקף לב. אבל מה שהרגיז אותי היו דווקא האנשים מהקבוצה שלי שצעקו עליי:

"מה זה הצעקות האלה"?

איפה את חושבת שאת נמצאת"?

כאילו שהם לא היו ממשיכים לעמוד ולריב עם החציל אם לא הייתי צועקת..

מאחורי שמעתי כל מיני "ככה הישראלים נראים בחול"...

בלה בלה בלה..

מלנין המפוחלץ לא נהניתי. זה ממש הרס לי את הכל. כאמור, הייתי צריכה לסתום את הפה- דפנטלי החלטה שגוייה.

טוב..

זונת הסטטיסטיקות המעודנת חזרה.

פירוט..

מחר