כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

הטיול הראשון שלי לחול היה בגיל 15 וקצת יותר, לאנגליה.

אני יכולה לומר שהוא היה הטיול הטוב ביותר שהיה לי, לכל הדיעות. (כולל הטיול המצויין ההוא לאיסנטבול. שבו כ"כ נהניתי).

הייתי אחרת..

התנהגתי כמו שאני יכולה להרשות לעצמי להתנהג היום (ואז לא העלתי על דעתי שזה אפשרי) ולהיות אני.

שם התאהבתי בפעם הראשונה, בתום הג'ינג'י שהיה המדריך שלי. ושם, ליד האגם, נישקתי אותו באופן מגושם ביותר. וגם אמרתי לו שאני אוהבת אותו- הצהרת האהבה הראשונה שלי.

כשחזרתי לארץ הבטחתי לעצמי ששם אני אגור, באנגליה. יתרה מזאת, בבאת'- העיר היפה ביותר שראיתי אז.

יהיה לי מבטא בריטי מכובד ואני אעבוד במקום מרגש כגון: גלריה כלשהי, או במערכת עיתון, או שאני אהיה זמרת מדרחוב. אני אלבש מעילים עבים וארוכים ויהיה לי כלב גדול ושעיר שיקראו לו ג'ורג'.

היום ראיתי בערוץ 23 את "גאווה ודעה קדומה".

לכל הדיעות, הפקה מצויינת. קולין פירת' בתור דארסי המעונב, דפנטלי עושה לי את זה.. סו סקסי..

זה הזכיר לי את הטיול ההוא לאנגליה וכמה היה לי כיף שם. וכמה אני עדיין, נורא אוהבת לשמוע אנשים עם מבטא בריטי מכובד.

עוד ארבעה חודשים. עוד פאקינג ארבעה חודשים ואז אני חופשייה. לסוע לאנגליה ולחפש לעצמי את מר דרסי שלי.

עוד שנתיים בערך, הארץ ממנה הגיעו ההורים שלי אמורה להכנס לאיחוד האירופי. כבר עכשיו, ההורים שלי יכולים להתחיל בהכנות לקראת חידוש האזרחות האירופאית שלהם. זו שכשהם עלו לארץ, חייב אותם משרד הפנים לוותר עליה. אם הם יקבלו אותה, גם אני אהיה זכאית (בערך, זה לא מדוייק. אבל, אני אבדוק את העניין לעומק בבוא הזמן). אם לי תהיה אזרחות אירופאית, או דרכון אירופאי, אני אוכל ללמוד באירופה.

אני אוכל לחזור לאנגליה ולעבוד שם בגלריה. אני אוכל לחזור לראות את כל המקומות שביקרתי בהם לפני  12 שנים ועוד.

אני אוכל לטייל ולראות אם אכן, ישראל היא המקום שכאן נולדתי וכאן אני אסיים את חיי.

אני חייבת לעצמי לברר את העניין הזה.

כנראה שזה אומר שחזרתי לכתוב.

גם אם לא בתדירות של פעם. וגם אם סוף סוף חזרתי להיות קצת יותר קומוניקטיבית עם הסביבה ולצאת יותר ולחיות.