כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

כנראה אני בתקופה הזאת, נו אתם יודעים..

שהטמפרטורה קצת מתקררת ואני נכנסת למחשבות, להירהורים ולסתם תהיות.

כל מי שמכיר אותי יודע שכל מה שעובר במוחי כרגע זה ה- 20 לפברואר, ה-20 לפברואר, ה-20 לפברואר...

זה היום בו אני אמורה לסגור סופית את כל הקצוות בחיי ולעזוב את ירושלים. בין עכשיו לעוד 4 חודשים יש לי להספיק הרבה מאוד. וכל הזמן מסתובבים אצלי בראש רסיסי תוכניות, התחלות של דרכים שאני לא עושה איתן כלום כרגע, זה בא והולך.

חשבתי על הנשואות שהיו חברות שלי.

את נשואה2 הכרתי מגיל 8. היא באמת ליוותה אותי לאורך כל השנים וממרחק מה. גם כאשר היינו בקשר פחות הדוק. או כשדרכנו נפרדו אחרי התיכון ונפגשו שוב, כשהגענו לאונ'. היום היא אמא גאה לילדה מקסימה בשם שני. היא דבקה בבחיר ליבה בצורה שאינה מתפשרת (היא חזרה עבורו בתשובה) ואני מניחה שהיא מרוצה, כי היא השיגה את מה שהיא הכי רצתה בחיים- משפחה!

לגבי נשואה1. זה לא סוד שכעסתי עליה מאוד. החשבתי אותה כחברה טובה מאוד, אם לא ביותר. היא תמיד הייתה טיפוס שנעלם, לעיתים מסתגר בתוך עצמו, אבל לבסוף חוזר. כשהיא עברה דירה, היא השאירה מאחור את העבר שלה באופן סופי. ככה אני חושבת, כי זה ההסבר היחיד שיש לי לגבי ההתנהגות שלה. לא זכור לי שעשיתי חטא כזה גדול שהוביל להתעלמות קולקטיבית ממנה. עכשיו אני מקבלת את זה- כל אחד עושה את ההחלטות שלו בחיים, לטוב או לרע, ואם אני חלק מהעבר שלה ולא אחרת, אז שיהיה רק טוב ובהצלחה. גם לה יש לעבור הרבה מאוד מאבקים בחיים- לשמור על הזהות העצמית שלה למול עולם חונק בחוסר ההתפשרות שלו.

בראש השנה כתבתי פוסט ומחקתי אותו.

קומבי התקשר ורצה לחזור לחיים שלי. הפעם האחרונה שבה ראיתי או דיברתי עימו היה בדיוק לפני שנה (פחות 3 ימים) ואז ידעתי שאני לא אראה אותו יותר לעולם. עכשיו אני יכולה להיות מעט משועשת, כשהוא אמר לי שיש לו חברה ירושלמית שגרה בפיסגת זאב ושהוא רוצה להיות איתי בסוג של קשר. אבל אין לי מה לדאוג, כי אני יודעת שהוא לא טיפוס בוגדני.

לו רק הייתם יכולים לראות את הגיחוך שלי כרגע. אם כי, באותו הרגע זה לא שעשע אותי בכלל. לא ראיתי מה הטעם בלחזור להיות בקשר.

דיברנו אז. סוף סוף באמת דיברנו. הפנתי את תשומת ליבו לעובדה שהוא מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, בכל התקופה שהיינו ביחד. אבל, מצד שני, הוא לא "הצליח" להכיר אף אחת באותו הזמן. הוא גם לא יצא עם בחורות. לי היה עומר באמצע וכל מיני כאלה. הפנתי את תשומת ליבו שאנחנו כביכול "רק" מזדיינים. אבל, הוא כל הזמן רב איתי על זה שיש ביננו "יותר" מרק זיונים. קומבי הודה, סוף סוף הוא הודה, שהיה לו כ"כ קשה. הוא כ"כ התאמץ שלא לקחת את מה שיש ביננו הלאה ולא לפתח רגשות. אבל אני יודעת שזה לא נכון. כי הוא כן פיתח המון רגשות והוא כן אהב אותי. אבל גאווה מטומטמת, או פחד ממה שיגידו אחרים, או אלוהים יודע מה שעבר לו בראש, מנעו ממנו להשתחרר ועצרו אותנו מלהיות זוג נורמלי. סיבך את שנינו לחלוטין, אה?

כשהוא התקשר אליי אחרי אותה שיחה לא עניתי והוא קיבל את העובדה שאני לא רוצה אותו בחיים שלי ולא הטריד אותי יותר. רק שהוא שולח לי מיילים, כביכול בקטנה. הוא לא כותב כלום, זה דואר הזבל שעובר במייל, אתם מכירים- בדיחות גסות ותמונות מטומטמות. מלבד זאת, המייל לא מגיע כל יום, אלא פעם ב.. אני כביכול ברשימת התפוצה שלו. תהיתי אם לשלוח לו משהו ולבקש ממנו להפסיק לשלוח את המיילים הללו. הם לא מגיעים בטעות. אני מכירה את קומבי, הוא לא עושה שום דבר בטעות. אם הוא לא שלח לי כלום עד עכשיו, לא הגיוני שעכשיו הוא עושה טעות. נכון לכרגע, המיילים מגיעים לדואר הג'אנק שלי בהוטמייל ואני מוחקת אותם מבלי לפתוח.

מדהים אילו אנשים יהיו חשובים בחיים שלנו, נכון?

כשאחגדול הכיר לנו את האחת. בחיים לא חשבתי שהיא תהווה משהו בחיים שלי. מעולם לא תיארתי לעצמי שתהיה לה משמעות כ"כ חזקה בהמשך הדרך שלי. מלבד העובדה שהם התחתנו והיא גיסתי כרגע (אני לא מכנה אותה גיסתי, זה מוזר לי(, לא חשבתי שיהיה לי מכנה משותף איתה, מלבד זה שנולדנו באותה שנה. היא רוסיה שסיימה תואר שני בפסיכולוגיה. היא פעילה בצורה כמעט פנאטית בארגונים של צער בעלי חיים והיא לא מרשה לאף אחד (כולל אחי) לאכול בשר בסביבתה. אני מוצאת את עצמי מתווכחת איתה לא מעט. דיברתי איתה על פוליטיקה, על ניסויים בבעלי חיים (ההכרחיים ביותר, כמו ניסויים רפואיים) ועל סחר באיברים. תמיד מצאנו את עצמנו משני צידי המתרס.

אבל, הגעת הרכב שלי תלויה בה ובשעה טובה ומוצלחת זה מגיע בקרוב. דבר נוסף, שאם ילך כמו שצריך, אני אהיה חייבת לה, זו הצעת עבודה שקיבלתי. בערך, מישהו אמר לה משהו והיא גילגלה את הסיפור אליי. מכיוון שעוד לא קיבלתי אף אינפורמציה ואף טלפונים בעניין עדיין, אני אשאיר את העניין חסוי לבנתיים.

אם וחס וחלילה לא יצא מזה כלום..

לא חשבתי שיש לי מן המשותף איתה, מלבד כאמור, הגיל והעובדה שהיא חלק מהמשפחה שלי עכשיו. והנה, מצחיק..

פוקה תמיד אמרה שלאנשים שעוברים בחיים שלך יש משמעות. גם לפוקה עצמה. גם לאחת וגם לקומבי (כנראה). המשמעות של הרבה אנשים כנראה תגיע מתי שהוא, או שאני אבין אותה בשלב מסויים. כי ממש קשה לי לראות מה הייתה המשמעות של הסמרטוטה (מלבד סמים), של הדוס (מלבד פיתוח אנטי גדול לדתיים), של התימני (מלבד פיתוח אנטי עוד יותר גדול לתימנים פלגמטיים) ושל אחרים, שבשעה זו של הלילה הם לא ממש עולים לי למוח.(אולי הקוסם, או הפקידה של ש.מ )

אצלי מחשבות קטנות הופכות תמיד למחשבות גדולות.

אוטוטו יום הולדת..