כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

השותפות שלי מתבררות כמוצלחות יותר ויותר מידי יום.

(נתתי להן שמות תואר מזעזעים, אני יודעת. אני אחשוב על שמות יותר הולמים בעתיד. בדר"כ אני קולעת פרפקט)

אני חולה. אני משתעלת כמו מאפרה ואבד לי הקול. אבל בכ"ז, הרמתי את עצמי אתמול ללימודים אחרי העבודה. זו הייתה טעות. (היום כבר לאיכלתי לעשות את זה) בערב כבר היה לי קשה לדבר והרגשתי מאוד לא טוב. אבל, המשפטנית חוגגת יום הולדת היום והיא נורא רצתה לצאת. קרייז מעולם לא אומרת "לא" ליציאות ואפילו הכלכלנית, השותפה השלישית, התלהבה מהעסק. לא יכלתי לסרב והצטרפתי אליהן.

במקרה, היה אתמול ערב שוטטות פאבים בעיר. ז"א, הנחות רציניות על האלכוהול והאוכל באיי אילו מקומות בעיר. השארתי שוב את צ'רלי בבית ויצאנו כולנו.

כולנו זה אומר השותפות שלי, החברים של קרייז שמכילים: אמריקאים יפים, אמריקאים קצת פחות יפים ומאוד צעירים, כמה חבר'ה מהלימודים, כמה נספחים שנפגשנו איתם בדרך ואני. היינו בהחלט חבורה עליזה ושמחה כשבאמצע הערב הצטרפו כמה חברים של הכלכלנית והיה שמח (ויש סיבה).

בעצם, אי אפשר להגיד שבאמת שוטטנו. כי נכנסנו לשלומצי, ראינו כי מפוצץ, למרות שאני רציתי להשאר החבר'ה בחרו ללכת. אז הלכנו לפאב אחר (הפרטים שמורים במערכת יען כי עשינו שם הרבה מאוד רעש ובלגן) ושם ישבנו. זו לא הייתה שוטטות, זו הייתה יציאה.

הכלכלנית הביאה חברים מהחוג, שאחד מהם ממש חמוד- הוא מתקלט היום ב"קולוני", שאם לא הייתי כ"כ חולה...

דיי הבטחתי לו שנבוא לשמוע אותו היום, אבל השבוע זה כבר לא יצא.

חבר כלכלן אחר התחיל עם המשפטנית (!!)

למה יש סימני קריאה? ולמה זה כ"כ חיובי? כבר כתבתי שהבחורה נורא סגורה. היא כל היום לומדת ובמשך חודש שלם אני טוענת שהיא מפספסת את המהות הסטודנטיאלית, שהיא לא רק לכתוב עבודות בדיני חוקה ובחוזים. הבחור נורא ביישן, אבל נאה למראה, שגרם לה ממש לפרוח ולהפתח (תיראו מה שעושה בקשת טלפון אחת קטנה). הוא ממש מצא חן בעיניה, שאם הוא יתקשר אליה, לא תהיה יותר מאושרת ממני (אולי היא בעצם), כי זה יוציא אותה קצת מהחור שהיא הכניסה את עצמה אליו וזה חיובי. היא לא אני, היא קטנה ממני ב-4 שנים. יש לה עוד זמן להכניס את עצמה לפינות מבלי לדעת איך לצאת מהן. הכלכלנית שיחקה בפור פליי רציני עם אחד הבחורים שלה, שכבר זמן רב מעוניין בה. וקרייז שרה שירים בקולי קולות עם כל החבר'ה בפאב.

מה אני עשיתי?

שתיתי מרטיני (ים), שתיתי בירה, שרתי בקולי קולות שירים, שוחחתי עם האמריקאי הבלונדיני הגדול שהצטרף לחבורה (קוראים לו זאק) והייתי..

לא התחיל איתי אף אחד, גם לא הלכתי לאכול וופל אצל "באבט" בסוף הערב. אבל נהנתי.

איבוד הקול וחוסר היכולת לקום מהמיטה עכשיו, לחלוטין שווה את זה.

לקרייז יש בעיות עם הכלכלנית, הן מסתדרות פחות טוב ממה שחשבנו והיא שוקלת לעזוב. אני באופן אישי ואנוכי לא רוצה שהיא תלך. היא גורמת לי לצאת מעצמי ולו רק לכמה שעות ספורות ולהיות פחות טלי. כשאני איתה, אני יותר פרייה. קשה להסביר את זה,בניגוד לכפרה ומיצי ואפילו האמריקאית, השותפות החדשות שלי לא יודעות על הבלוג ואני לא מספרת להן עליו, אני מרגישה איתה כמו שהרגשתי כשהייתי באנגליה, כמו שהרגשתי בתקופות מסויימות עם הנשואות, אני מרגישה אני.

הלכתי לברר על לימודים לתואר שני היום ולימודי תעודה(בערך), אבל נשברתי באמצע. רעדתי כולי והלכתי עם פליז גדול כשבחוץ היתה שמש. נראה מה יהיה. ביום ראשון אני אסגור כבר את כל הפינות.