אנחנו לא נדבר על סוף השנה האזרחית. אלא, על משהו אחר. לפני מספר שבועות ביקשתי מהבוס שלי מכתב המלצה. כשקיבלתי אותו חשכו עיני. ההמלצה התחילה בנוסח כזה: "התבקשתי לכתוב ל*** מכתב המלצה"...
כששותפי לעבודה ראה את המכתב הוא זרק אותו בשאט נפש על השולחן- ככה מתחילים מכתב המלצה? טוב שהוא לא כתב: "פרייה הצמידה לי אקדח לרקה, היא יכולה- יש לה גישה אליו, לכן אני כותב את מה שאני כותב".. (לכל התוהים (ומשום מה היו כאלה)- לא, אני לא שומרת ואני לא מאבטחת).
נכון, התרגזתי ביותר מההמלצה הזו, אבל הסתפקתי בה בכ"ז,כיוון שהמשפטנית הראתה לי שאת המכתב אפשר לראות גם בצורה אחרת: "את ביקשת את ההמלצה ולא הם פיטרו אותך ויצאו מיידי חובה. יתרה מזאת, תסתכלי על המשך המכתב, חוות הדעת עליך ממש טובה".
ביום חמישי אמא שלי התקשרה ואמרה שקיבלתי מכתב. ביום שבת בערב הגעתי לצפון ופתחתי אותו. במכתב היה כתוב שעקב כל הטפסים שנשלחו, ואף על פי, נמצאתי מתאימה לראיונות. בראיונות יהיו מבחני התאמה פלוס מבחנים באנגלית, בכתב ובע"פ והמבחנים ימשכו כל היום. במכתב הדגישו לבוא עם חליפת עסקים ולא עם ג'ינס ונעלי ספורט.
הלכתי היום עם אבאמא לחפש ג'קט.
עמדתי מול המראה בחנות ולא ידעתי מה לומר. אני בג'קטים? חליפות? עניינים? אני הולכת עם קורדורוי ציבעוני וג'ינסים משוגעים. אני הולכת עם נעליים אדומות, חולצה ירוקה ומכנסיים סגולות. אני הולכת עם כל הצבעים שהם לא לבן ושחור.
ובכ"ז, קניתי ג'קט. לפחות הוא יפה- קלאסי מחוייט. יתרה מזאת, כי זה מושג בלתי נתפס- עשיתי קניות (קנייה) עם ההורים שלי..
אני לא יודעת מה דורשים במבחנים הללו והפחד הכי גדול שלי זה שאני לא אעבור רק בגלל איך שאני נראית. שיטחי, אני יודעת. אבל אם אני אצליח בבחינות ולא אתקבל בגלל שאני שמנה מידי, זה יהיה בשבילי בלואו רציני..
זהו..
ביום ראשון, ב-8 בבוקר, בת"א- יש לי ראיון עבודה לדיילות אויר באל-על..
אחקטן נמצא בבסיס קטן מאוד בדרום הארץ. כ"כ קטן, שחיילים רבים חלו בו בדלקת ראות ולכמה מהם נשקפת סכנת חיים רצינית. אחקטן וחמוד לא טירון, הוא כבר יותר משנתיים בצ"הל ואנחנו מחכים שהוא ישתחרר. אבל בנתיים, עד שיחזירו את כל הילדים חזרה לבסיס, עד שיחסנו את כולם ויתנו טיפול תרופתי למי שצריך, אחקטן נופש לו באילת (וחותך את הרגל) מחר הוא בא הבייתה.
אני מקווה שהוא בריא ולא נדבק בשום דבר. רציתי שהוא יעשה צילומי ראות, אבל הוא לא הסכים.
בגזרת הגברים...
אין כלום!
חודש הבא זה יהיה שנה מאז שדוס ואני סיימנו את ההתקשרות ביננו. כמובן שמלבד דייט קלוש פה ושם, לא היה שום דבר. שלא לדבר על סקס (בדיוק עכשיו סיימתי שיחה עם מיצי מיאו שהתבכיינה שעברו חודשיים מאז שהיא עשתה מישהו והיא מ ת ח ר פ נ ת 
).
מכירים את זה שאתם במערבולות של אירועים ומחשבות ותחושות, אבל בעצם לא מתרחש כלום?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
