כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

לקראת המחצית השניה של השירות הצבאי שלי, איתרו כמה טירונים כדי לשלוח אותם לקורס חובשים- בבה"ד 10.

האיתור נעשה ע"י כמה מפקדיונרים המומים ואני שימשתי סוג של פ.פ/חופלת/מישהי להקשיב.

נהנתי מכל העניין כי למשך שבועיים, היינו כמה חבר'ה באישית לוחצת וממש אהבתי אותם. היינו משפחה אחת לשני ולילדים. שלא לדבר על התלהטות מסויימת שפיתחת כלפי מי שהיה רס"פ מפקדה (הו עמיחי... אני לא אשכח אותו אף פעם, רציתי לעשות לו מעשים מגונים, כשלא ידעתי מה זה מעשים מגונים). הזמן חלף, הילדים נשלחו לקורס ואני שבתי אל התפקידים השותפים שלי. תמיד היינו עסוקים ותמיד התחלפו טירונים, ככה זה בבסיס שלא נח לעולם. עמיחי עזב/הועזב את הבסיס ואני בחוכמתי לא לקחתי ממנו שום טלפון- אז עוד לא ידעתי לבקש ולהיות אסרטיבית והוא נעלם מנוף חיי.

הסיפור הוא לא עליו. אם כי ראיתי אותו לגמרי במקרה בסיום קורס שלהם בבה"ד 10- אני נשלחתי להשלמה מיקצועית והוא בא לראות אותם. הרגשנו גאים כ"כ- אמא ואבא אווזים.

חצי שנה אח"כ, היה פיגוע רציני בבסיס עורב בגבול הצפון ו-3 מהילדים שלי, הילדים היפים ביותר בעולם- נהרגו!

ההתפחות הריגשית שלי הייתה הדרגתית מאוד בשירות הצבאי: אם בהתחלה, כשאחד המפקדיונרים מהאחזקה נהרג בתאונת דרכים בתפוח ואני עוד הייתי "מסוגלת" לקפוץ ולפזז ברחבי הבסיס, אז לקראת סוף השירות שלי, המוות של הילדים הללו היה בשבילי אגרוף חזק בבטן. הראשון מבין רבים שיבואו ושיכללו את קובי את ידידי ע' שעבד איתי.

כשהשתחררתי, העבודה הראשונה שלי הייתה בליווי טיולים. הביקור הראשון שלי בהר הרצל היה לאזור הצבאי. ביקרתי את הקבר של נחום והיה שתול בו עץ תפוז ננסי יפהפיה. בדיוק כמוהו, בדיוק כמו הילדים של עמיחי ושלי. הדמעות זלגו מעצמן, לא הצלחתי לעצור אותן.

למה נזכרתי בזה עכשיו... לא חשבתי על עמיחי שנים. אני לא יודעת אם הוא בכלל קיבל את הידיעה שקרה להם משהו. לא חשבתי על נחום ועל רז, מאז שהגעתי לי-ם. אני משתדלת לא לחשוב על מוות, אלא רק בימי הזיכרון של קובי. וגם אז, אני מדירה את רגליי מבית הקברות בנהרייה.

אני מקשיבה לגלגל"צ- שיריי פופ דביקים, כמו שאני אוהבת. החיילים שבחרו את השירים הקפיצו לתודעה שלי את הארוע במהירות הבזק. אני לא יודעת, אולי כל הסיפור עם אריק שרון, כמה שאני נמנעת כמו מאש, לקרוא עיתונים ולהסתכל בחדשות, משפיע עליי יותר ממה שחשבתי.

(אתם קולטים שאהוד אולמרט הוא ראש הממשלה עכשיו?).

אני חושבת שזה הפוסט הראשון מאז אני כותבת בישראבלוג ,שהשמות אמיתיים, המקומות קיימים וגם אמיתות הארועים..