כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

איך עושים את זה?

איך נהיים טלי, אחרי שנתיים של אלת אהבה סקנדינבית?

אחקטן בא אליי שלשום, החליף בגדים ויצא. אח"כ חזר, ישן אצלי ונסע לבסיס. שלשום הוא עוד היה מרוצה, הבטיחו לו ג'וב חביב בפלוגה והייתה לו חברה שהוא אהב. היום, היא זרקה אותו ב-SMS (הזונה) ושום תפקיד מעניין לא נראה לו באופק.

הוא כזה רגיש, קצת כמו אחותו הגדולה, כל דבר לוקח מאוד קשה. הוא בדיכאון מהזונה שחזרה לאקס שלה וממש מעוצבן מזה שהוא מסתובב בעופר באפס מעש.

לפחות הוא קרוב אליי. זה עושה לי טוב שיש לי את האפשרות הפיזית לקפוץ אליו.

אתמול רבנו.

לא מדוייק,כי ערן לא רב- הוא לא יודע לריב, הוא חמוד מידי. אני הצקתי והוא לא הבין מה אני רוצה.

זה קורה לעיתים, חוסר הסבלנות הזו שנובעת מ..

מי יודע?

כשחזרתי לדירה החדשה שלי, הבנתי שהתנהגתי כמו שהתנהגתי עם התימני הפלגמט. הייתי מתעצבנת ולא הייתי יודעת על מה. הייתי כועסת אבל לא סיפרתי לו אף פעם מה הטריד אותי. (אפרופו, תימני- היה קטע מצחיק איתו השבוע)

היום נסענו ביחד לצפון ואני הקראתי לו סיכומי מחשב לא ברורים במקרא. הכל חזר להיות פרחים, שושנים, דבש ודבק :)

דיי!! כמה עוד אפשר לשמוע סיפורי חארטה?!

היום אני פותחת קטגוריה חדשה בשם "עלילות המיצי", אני חושבת שהגיע זמן לשתף את קוראיי האהובים (כל השניים שלי) בסיפורים הללו. אני , בטח שלא הולכת לסבול את זה לבד.

באם בנוסטלגיה התחלנו לעסוק..

קליאו הרימה טלפון מהעבר והחליטה לשאול מה קורה איתי (איתה) ועם ש.מ..

התימני הפלגמט ראה אותי בספריה, עת סיימנו ערן ואני מבחן ואמר: "טלייייי, איזה קטעעעעע, שנים שלאאא ראיתי אותךךךךך, מה את עושה פההההה?" (אריכות ההברות מנסה להמחיש את הקול הנמרח שלו) עניתי לו שהוא לא "ראה" אותי, כי סירבתי לדבר איתו במשך 3 שנים. בליבי התפללתי שערן יגיע כבר (לספריה) ויגאל אותי מעונשו של זה. זו שהצילה אותי הייתה דווקא הספרנית, שהתפנתה וערן הגיע 20 שניות אח"כ, תודה לאל.

בעעעעע

קר לי, אין לי פרו- קשה לחיות בלי לראות את הסטטיסטיקות ואני צריכה ללכת ללמוד על ההיסטוריון הדויטרונומיסטי.

אלה סופ"ש

{פה היה פרצוף מחבק אם היה לי פרו}

טלי (אקס פרייה)