כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

להיות לגמרי מאושרים זה להרגיש ממש טוב גם כשלא ממש סגורים על העתיד שלנו. גם כשהעבר לפעמים לא מניח לנו. וגם כשיש בעיות שדורשות פיתרון דיי מיידי. אז יש לי בעיות כספיות ויש לי בעיה קלה עם סיום התואר (נו, מה חדש?). יש לי בעיות קוסמטיות ובריאותיות קלות. אבל, היה לי את סוף השבוע הנפלא ביותר שהיה לי איי פעם. היה פשוט נהדר.

לא כתבתי על היום הולדת של אהובי, כי דיי הרסתי לו אותו. לא אהבתי את החברים שלו, אפילו שקרמיט הצפרדע אירחה לי חברה בפאב. אבל זו לא הנק' עליה אני רוצה לכתוב- אני רק אומר שיצאנו מחוזקים מהטלטלה ואני חוויתי רגע קל של חרדה. יותר, אפטר אפקט.

ביום שישי, אהובי החליט שהוא השף המתלבש והתחיל להקפיץ מטעמים במטבח. הוא לא נתן לי לטעום, לעזור ויתרה מזאת, הסתלבט על הספר האיכותי שקראתי. אחרי האוכל היינו כ"כ עייפים שפשוט נרדמנו. ביום שבת קמנו (לא מדוייק, כי אהובי קם עם קריאת התרגול (המנייאק) של החמולה שגרה במתחם המעונות) והחלטנו שצריך ללכת לטייל.

אולם...

לפני שיצאנו, אהובי החליט שהוא ממש, אבל ממש חייב ליישם מאמר כלשהו שהוא קרא ב- Ynet (נראה לכם שתקבלו את הלינק?..). אני רוצה לציין שאין הרבה דברים שהוא לא עשה לבד, דרך האינטואיציה שלו (גאון, האיש פשוט גאון). יתרה מזאת, הרגשתי תחושות שלא הרגשתי מעולם. לפי דעתי, שותפתי החדשה לדירה, או רוצה לרצוח אותי, או מתקשרת לחבר שלה בדחיפות- שגם ילמד דבר או שניים מהאינטרנט..

התלבטנו בין לטרון, אבו גוש ובסוף החלטנו לנסוע למערות של בית גוברין. היה נפלא! לקחנו את בריג'יט (המצלמה הדיגיטלית למי שלא זוכר), בקבוק מים, העמסנו את צ'רלי ונסענו. אהובי לא הפסיק לצחוק על הפקידה שהראתה לנו איפה נמצא האמפּיתיאטרון במקום ואני לא הצלחתי לא להסתלבט על אלו (מעדה מסויימת- רמז, אותה עדה של האקס הפלגמט שלי מפעם) שהיו משוכנעים בוודאות שהכתב הפיניקי על הקירות במערת הצידונים הוא כתב לטיני. (גילוי נאות, אני חשבתי שהוא יווני, אבל אהובי הגאון אמר לי שהיוונים גזרו את השפה שלהם מהפיניקית- נורא דומה). ניכנסנו לכל המערות ובכולן מצאתי את הנקודות החשוכות ביותר, שלחתי יד לאיי אלו אזורים ושאלתי את אהובי את שאלת הכותרת..

היה נפלא, גם כשגיליתי ששכחתי את הארנק שלי בבית ולכן לא עצרנו בשום מקום (מזלנו הרב שלא עצרה אותנו אף ניידת בדרך- אני ידועה בנהיגת לונה פארק שלי). גם כשקראו בקריזה בפעם הרביעית, שסוגרים את הגן, אז צריך לצאת. וגם כשהגיע הזמן, לצערי המאוד רב, להוריד את אהובי בחדר שלו ולסוע אט לעבודה.

וכך-

חגגנו חודשיים לזוגיות.