כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

כשההורים שלי טסים, אני בדר"כ מגיעה הבייתה לצפון.

גם כי יש לי את האוטו.

גם כי יש לי דירה, טלוויזיה, אוכל שווה ומיטה מרווחת.

גם כי אני רוצה להיות לבד.

הפעם משום מה היה שונה...

כל מה שעשיתי היה לזלול (בכלל לא היה אוכל בבית). יש לי רכב משלי, אז האוטו לא היווה אטרקציה ובכלל לא יצאתי מהבית. ובכלל, משום לא היה דבר מעניין בעליל בטלוויזיה- אם מגיעים למצב שהדבר המעניין ביותר שהיה זה הגמר של הדוגמניות (הערבייה זכתה), אז מצבי גרוע ביותר.

הכי באסה שהתגעגעתי לאהובי.

אחרי מייל הרסני שהוא שלח באימפולסיביות שעלה לי באפשרות עבודה מצויינת. התרגזתי כ"כ שרציתי לנסוע לבד ולחשוב. אז חשבתי. הגעתי למסקנה שהוא עשה את זה כי אני חשובה לו. הגעתי למסקנה נוספת שאין מה להתעצבן וכשאוהבים מישהו, אז סולחים לו.

ע-ל א-ף העו-בדה שזו הייתה העבודה היחידה שהתאימה לי...

לבד כבר לא כיף יותר. התרגלנו לחשוב בדאבל, איזה קטע.