קודם כל, אנחנו מבקשים להתנצל בפני המעטים שעוד קוראים את שנינו, ולא יצאו להקיא אל תוך הדלי הירוק בחוץ מרוב דביקות. בשביל לגרום לאלו שנשארו, החלטנו לסכם יחדיו את חופש פסח ולפרסם את הטקסט בשני הבלוגים גם יחד.
כזכור, את השבוע שלפני פסח טלי בילתה בביתה אשר באי שם הצפוני ואני באוני'. ביום חמישי, אחרי שיעור-זיוני-השכל-הדו-שבועי נמלטתי מהר ככל האפשר צפונה, דרך חפץ חשוד בתחנה המרכזית בירושלים, ועד לפקקים הבלתי נמנעים בואדי ערה. לבסוף נחתתי בעפולה וברחתי כל עוד נפשי בי מהאוטובוס.
בעפולה גיליתי שערן לא הולך להיות אבא בקרוב, אז לקחתי אותו לפגוש (שוב) את אבאמא.
אח"כ התחלפנו, אני נסעתי לי-ם- בה ביליתי בעיקר בלא לעשות כלום, וערן נשאר בצפון. בניגוד אליי, הוא חזר לקורפוריישן ועשה כסף עבור איטליה שלנו בספטמבר.
(הו, שוגר דדי).
להזכיר שאנחנו עדיין מחפשים מממנים בשביל זה? אנשים טובים! חופש של שבוע בלבד! לא רוצים יותר מזה. אולי חודש וחצי, אבל בהחלט לא יותר מזה...
אני ישבתי בקורפוריישן ועבדתי להנאתי המפוקפקת. בינתיים מאחורי הגב שלנו, אבל בעידודנו המסויים, המשפחות שלנו סגרו דיל משולש. (אלוהים אדירים!...!) ההורים של החברה של יאן הזמינו את ההורים שלי שהזמינו את ההורים של טלי שהזמינו את אמא של אשתו של אחיה של טלי (האחת) לסדר. נשמע בסדר עד כה? שכחתי להזכיר משהו?
אה כן. בקיבוץ...
מסביב לשולחן ארוך, צפוף, חברותי מאוד. עם מנהלת טקס בת 2536 שנים ולסת מתכווננת.
עם על זאת ואולי בגלל, הארוע אפילו עבר בשלום
אפילו זכיתי לתיקשור מהאח של ערן. זה שלא מתקשר בדרך כלל...
אני רוצה לציין שהיינו מאוד פעילים במהלך פסח.
עשינו כלום
הרבה שום דבר
ועוד קצת מאומה.
מלבד דבר אחד שהוא...
(אעלק משתפת, נראה לכם באמת?...)
אפשר לתת להם רמז... שיצפו בערוץ בייבי פלוס... :-)
בשבוע השני של החופש החזרתי את טלי לעיר היפה ביותר בגליל, וסחבתי לה את צ'רלי בשביל לנסוע מדי יום משם לעבודה ובחזרה. הרגשה של בית. כיף חיים.
אני נסעתי עם אמא שלי לחיפה לשופינג: קניתי סנדלי זהב מ-ד-ה-י-מ-ו-ת וחולצת מנומרת- סוף!!!!1
(אהמ...)
מלבד זאת, קניתי לאהובי מתנה- כפכפי ים ענקיים שהלמו אותו כ"כ..
(ארמ...)
דבר נוסף, תחתוני חוטיני של סופרמן. מתאימים לי ביותר ;-)
(הו!)
אחרי חג שני מטוייל (לציפורי, שם - מכיוון שראינו שעניין הטיולים מצליח לנו כל כך קניתי לשנינו מנוי זוגי בעזרת הכוכבים של ישראכרט, שסוף סוף מצאתי להם שימוש - משתלם, החו"ל משתלם ...), ואכול כמו שצריך, למרות הגפילטע פיש מהקופסה, אספנו את עצמנו חזרה לבירתנו הקדושה לעולם ועד.
יצאנו בחצות היום לדרך, ועצרנו באמצע הדרך לאכול בבית הפנקייק. שיפודי פרגית לי ואנטריקוט (משובח ביותר) לגב' אנטריקותיאה היקרה. בדרך אל הבשר, פגשנו את המלצרית הכי חמודה במזרח התיכון, ובו במקום אימצנו אותה בתור ילדתנו הראשונה. התלהבנו כל כך מהעניין שבדרך, על כביש 443 (למזלנו, החמצנו את התאונה בדקות ספורות- תודה לאל) אימצנו גם את החיילת במחסום בתור ילדתנו השנייה. אנחנו עכשיו זוג+2, אנשים.
לסיכום, אצלנו היה נפלא, איך היה אצלכם?
חכו, חכו. גם ארגנו לעצמנו חופש באילת בסוף מאי... כך שיהיה המשך! :-)
(ולקשיי ההבנה - הכתוב בבורדו הוא שלי. והכחול הוא של הכרסתן המרגש שלי.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
