זה מעניין..
חשבתי על זה אתמול בלילה ועכשיו אני רואה שהנושא הזה מופיע כנושא החם של ישראבלוג.
למה חשבתי על זה, אולי כי חשבתי קצת על קומבי.
כל מי שמכיר את הבלוג הזה, יודע על מערכת היחסים הפתלתלה שהייתה לי איתו. אני לא סגורה על איך אני בכלל מציירת אותו כאן. כיוון שכתבתי ולא פעם שהוא היה (בדיוק, בלשון עבר) היה זה שהבין אותי הכי טוב (היסטוריה עתיקה). הוא היה הבחור שחשבתי שהכי מתאים לי. והוא היה הבחור ששבר את ליבי.
אבל לא כתבתי על הפעם ההיא שדיברנו. אני אפילו לא יודעת איך התגלגלנו לדבר על זה- על זה שאני אוהבת להאבק בסקס ואז.. להכנע. כביכול, זה עושה את העניין להרבה יותר מרגש...
ערב אחד הוא הגיע אליי,חודשים אחרי שדיברנו על זה ואני כבר הספקתי לשכוח. העניינים התחממו, ומהון להון, הוא שם את הידיים שלו סביב הצוואר שלי- ולחץ. אני נבהלתי וניסיתי להלחם בו. זה כמובן ששימח אותו מאוד, כי הוא חשב שאנחנו משחקים.
אני נאבקת בו, מנסה להזיז את הידיים שלו ממני והוא נלחם חזק יותר. מרוב לחץ לא יכלתי לנשום וגם לא יכלתי לדבר, רק השתנקתי: "תפסיק כבר". כל מה שאני זוכרת, זה אותו מצחקק. בשלב מסויים, התגלגלתי מהמיטה ואז הוא הבין שהוא הגזים.
הוא מעולם לא חזר על זה, הוא תמיד היה מאוד עדין. אבל, אני הרגשתי לא מאוד בסדר. אני זו שרצתה את המלחמה את המאבק הזה, כשנלחמתי, הוא הסיק שאני נהנית.
לא נגרם לי שום נזק פיזי- הסיפור הסתיים מהר יותר ממה שנדמה. גם נפשית לא מאוד נפגעתי, הוא גרם לי לדברים אחרים, שהעניין הקטן הזה נדחק לקרן זוית. רק אתמול, פתאום אתמול בלילה, הדמות שלו עלתה יחד עם המקרה הספציפי הזה.
ביני ובין ערן יש התאמה שאפשר לכנות אותה קרובה למושלמת.
הסקס נהדר, הכימיה מטורפת. שנינו מרזים ושנינו נהיים יפים יותר מיום ליום. יש לנו תכניות גדולות לגבי העתיד וטוב לנו ביחד.
חשבתי שיחד עם הסיפורים המיותרים, שמצחיקים אותנו מאוד, צריך לספר גם דברים פחות יפים.
יודעת זה, שערן לעולם, אבל לעולם לא יבין לא כמו שצריך דברים שאני מספרת לו- מחשבות, רצונות, פנטזיות. דבר נוסף שאני יודעת, שערן לעולם לא יפגע בי בצורה כזו.
הכי חשוב, לא משנה באיזו מידה- מי שהוטרדה, הותקפה ואפילו נאנסה- לא לשתוק!!
חשוב לדבר וחשוב מאוד להתלונן. אנשים דפוקים צריך להרחיק מהחברה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
